הרצאה 2 · 3.11

תחושה, אינטגרציה סנסורית וויסות

85 דקות. קלט, עיבוד ופלט, מערכות החושים, חושים קרובים ורחוקים, אינטגרציה סנסורית לפי איירס, ויסות, וארבעת הדפוסים במודל של ויני דאן: רישום נמוך, חיפוש, הימנעות ורגישות יתר. בסוף המודל של מילר והשאלון Sensory Profile.

בעמוד

• למה תחושה
• מה זו תחושה
• קלט, עיבוד ופלט
• התנהגות מסתגלת
• מערכות החושים
• התפתחות סנסורית
• אינטגרציה סנסורית
• רצף, ומילת המפתח: תפקוד
• ועוד 8

ההרצאה נקלטה כולה. מדקה 0:49 עד 0:55 הוקרן סרטון באנגלית, ובתחילתו נקלטה גם פרסומת. הסרטון מתואר כאן לפי הדיון שאחריו. התשובות של הסטודנטיות נשמעות רק בחלקן. הציטוט של איירס, הטבלה של דאן, המודל של מילר והתמונות הוצגו בשקופיות, ומתוארים כאן לפי מה שנאמר עליהם.

ההרצאה הקודמת, על מושגי יסוד בתנועה, התקיימה במפגש נפרד. ההקלטה שלה לא נמצאת כאן.

למה תחושה

הקורס נקרא התפתחות סנסומוטורית: סנסורי הוא החושים, ומוטורי הוא התנועה. אחרי מושגי היסוד בתנועה, ההרצאה הזו נותנת את מושגי היסוד בתחושה, כדי שאפשר יהיה לחבר ביניהם בהמשך הקורס.

שוב, כי זה חשוב: הגירויים הסנסוריים מזינים את המוח, והמערכת המוטורית מזינה את המערכת הסנסורית. לכן הן משולבות ומתפתחות יחד. בקורס לומדים כל אחת בנפרד רק כדי להבין את המושגים.

מה זו תחושה

תחושה היא קליטה של גירויים במוח, באמצעות החושים שבאיברי הגוף.

קלט, עיבוד ופלט

הפענוח במוח הוא מה שמאפשר תגובה מסתגלת לגירוי, כלומר התנהגות הסתגלותית תקינה.

הדוגמאות מההרצאה

• משב רוח מהמזגן. נקלט, ולרגע מקפיץ קצת. המוח מעבד מהר: זה רק המזגן, וזה בכלל נעים. ממשיכים בשיעור. איש בכיתה לא שם לב
• קידוח בחוץ. רעש חזק פתאומי מקפיץ את רובנו. כשמזהים מה זה, למה זה דומה ומה זה, ההסתגלות מהירה, וממשיכים לדבר, לקרוא ולשתות קפה. אם זה משהו יוצא דופן, התגובה תהיה "מה הרעש הזה?"
• מישהו פונה אליכם כשאתם שקועים במשהו. לוקח רגע. לא כי זה מבהיל, אלא כי הייתם במקום אחר, וצריך רגע נוסף כדי להסתגל

מה יכולה להיות התגובה

• הסתגלות מיידית, שאפילו לא שמים לב אליה: שומעים אנשים מדברים בחוץ, וממשיכים
• פעולה כדי לחזור לאיזון, כשאי אפשר להסתגל: לסגור את הדלת, לבקש שקט. לגעת במשהו חם מאוד, ולהתרחק
• להישאר עם גירוי נעים. בחנות בגדים יש מי שממששים בדים, ועל בד נעים נשארים עוד קצת. לא כי רוצים לקנות, אלא כי לוקח זמן להגיע לאיזון

ההשוואה לצמא. כשמאוד צמאים, לגימה קטנה לא מספיקה. צריך לשתות הרבה עד שמגיעים לאיזון. כך גם עם מערכות החושים: לפעמים צריך עוד מהגירוי, ולפעמים צריך להתרחק ממנו.

התנהגות מסתגלת

בתפקוד תקין אנחנו קולטים כל הזמן מכל המערכות, ומצליחים להמשיך לתפקד בלי שזה יפריע לנו. זו התנהגות מסתגלת, וזו השאיפה.

התנהגות לא מסתגלת נראית, למשל, כמו מישהו שלא רגוע, לא מצליח להתרכז, ולא מצליח להמשיך במה שתכנן לעשות.

• אצל כל אחד יש רצף: קצת יותר הסתגלותי, קצת פחות
• כשיש קושי במערכת החושים, בקלט, בעיבוד או בפלט, נראה תגובות לא מסתגלות מסוגים שונים

דוגמה: תינוק נוגע בשמיכה רכה. המוח מפרש שהיא נעימה, והוא ירצה להמשיך לגעת בה. זו התגובה שלו לגירוי. תינוק אחר ייגע באותה שמיכה, וזה לא יהיה לו נעים. אם הוא לא יכול להתרחק לבד, הוא יבכה.

מערכות החושים

התינוקייה. תחשבו על תינוק שזה עתה נולד, ובבת אחת צריך להסתגל לעולם הגדול. בתינוקייה בבית החולים יש המון קלט שמיעתי: בכי, צפצופים של מכשירים, דיבור. גם מבוגר היה בוכה שם.

חושים רחוקים וחושים קרובים

מה מרגיע תינוק בתינוקייה? כשמרימים אותו, נוגעים בו ומחזיקים אותו: זה המגע. וכשזזים איתו, הולכים איתו הלוך ושוב: זו התנועה, המערכת הווסטיבולרית. אלה החושים הקרובים.

איפה זה תופס אתכם. בהרצאה 1, "פרוקסימלי-דיסטלי" היה דפוס בהתפתחות התנועה: מהמרכז של הגוף אל הגפיים. כאן אותן מילים מחלקות את החושים: קרובים ורחוקים. שני מושגים שונים.

המקורות לא אחידים בחלוקה הזו. בהרבה מהספרות של ריפוי בעיסוק נמנית עם החושים הקרובים גם תחושת העומק (פרופריוספציה), והטעם, שדורש מגע ישיר, לא תמיד נמנה עם הרחוקים. בהרצאה, כפי שנשמעה בהקלטה, החלוקה הייתה זו שבטבלה.

התפתחות סנסורית

מערכת העצבים המרכזית מארגנת את כל הקלט שמגיע מכמה מערכות חוש בבת אחת, ומפיקה תגובה מסתגלת, ברמת מורכבות שהולכת ועולה.

איך תינוק קטן לומד להסתגל טוב יותר ויותר? בחשיפה. זה פשוט מאוד: לא צריך לקנות שום דבר ולא צריך תרגילים מיוחדים. התנסויות חוזרות.

• אינטגרציה סנסורית מאפשרת תגובות מסתגלות. התגובות האלה מקדמות שוב את האינטגרציה, ובאות לידי ביטוי בהשתתפות עיסוקית וחברתית
• במהלך ההתפתחות הילד לומד לתת משמעות לתחושות. זה נעים לי, זה לא נעים לי, יותר מהר, יותר לאט, יותר חזק, פחות חזק
• הוא מארגן את המשחק שלו לפרקי זמן ארוכים יותר, ורוכש שליטה בוויסות
• ככל שיש לו יותר התנסויות, הוא משתתף ביותר פעילויות, ובונה את הידע שלו ואת היכולת שלו להסתגל

אינטגרציה סנסורית

ההגדרה, מתוך דברים של ג'ין איירס, שהוצגו בשקופית:

אינטגרציה סנסורית היא תהליך נוירולוגי שמארגן תחושות מהגוף ומהסביבה, ומאפשר להשתמש בגוף באופן יעיל בסביבה. כל אחד בסביבה שלו.

• מאפיינים של מרחב וזמן נקלטים דרך החושים השונים, מתורגמים, וזה העיבוד, ומשויכים: זה נעים לי, זה לא נעים לי, זה מהיר, זה איטי
• המוח בוחר, משפר, מעכב, משווה ומשייך את המידע הסנסורי, בצורה גמישה ומשתנה כל הזמן
• המידע מצטבר. כל פעם שמגיע מידע חדש, הוא מתווסף למה שכבר היה

איירס הייתה הראשונה שדיברה על הנושא בהקשר של ריפוי בעיסוק, והתחילה עם המושג אינטגרציה סנסורית. אחריה באו גישות נוספות, כל פעם עם שמות חדשים, אבל הבסיס, לפי ההרצאה, הוא אותו בסיס.

פקק תנועה נוירולוגי

מושג נוסף של איירס, והוא מתייחס להתפתחות לא תקינה. לפעמים, בנושא החושים, קל יותר להבין מתוך הקושי, כי התקין נראה מובן מאליו.

התרגיל: בשקופית הייתה תמונה של פקק תנועה. תדמיינו שאתם במכונית תקועה בפקק, והוא לא נגמר. מה מרגישים? מה שעלה בכיתה:

זה מה שיכול לקרות למי שיש לו קושי בקלט, בעיבוד או בפלט, באחת ממערכות החושים או בכמה בבת אחת. במקום עיבוד יעיל, יש פקק. קידוח בחוץ, שאצל אחד רק מעצבן קצת, יכול להוציא אחר מדעתו, עד שהוא לא מסוגל להמשיך במה שעשה.

ולא תמיד באותה מידה. אצל אותו אדם משהו יכול להפריע מאוד בבוקר, ולא להפריע בכלל בערב. לכל אחד הפרופיל שלו.

רצף, ומילת המפתח: תפקוד

שאלה מהכיתה: זה רק בהתפתחות לא תקינה? לא, זה לכולם. בהתפתחות תקינה קולטים, מעבדים, ויש תגובה מסתגלת. כל תחום הוויסות החושי הוא רצף, ולא כל מי שיש לו "משהו" נמצא בהתפתחות לא תקינה או לא מתפקד.

על מה מסתכלים בסוף? על התפקוד. לפי ההרצאה, זו מילה שתשמעו המון בקורסים השונים. יש קצת קושי בעיבוד החושי, או הרבה קושי, ואם מתפקדים, זה בסדר.

הדחף הפנימי, ו-Just Right Challenge

הדחף הפנימי, המולד והתקין מוביל את הילד לחפש בסביבה הזדמנויות לאתגר המתאים בדיוק, Just Right Challenge. בהתפתחות תקינה, זה מה שילדים עושים: מאתגרים את עצמם.

• רוב הילדים לא צריכים הכוונה ממבוגרים כדי ללמוד מיומנויות התפתחותיות בסיסיות, כי הם נולדים עם הדחף הזה
• מה כן התפקיד שלנו? לאפשר. לתת הזדמנויות לחוש ולנוע. זה מה שעושה התפתחות סנסומוטורית
• לא צריך לקנות. לפני הצעצועים המיוחדים, מה שגורם לילד להתפתח הוא הדחף שלו, ואנחנו רק צריכים לחשוף אותו

הדוגמה: תינוק ממש צעיר, שעוד לא במסגרת. לוקחים אותו לגינה. הוא שומע ציפורים, רואה ילדים, רואה עצים. העולם מלא גירויים, וצריך פשוט לחשוף אליהם. צעצועים חשובים, אבל הגירויים כבר קיימים בעולם.

מה זה "מתאים בדיוק"

הדוגמה מההרצאה: ילד בן שלוש שרק מתחיל לרכוב, וקונים לו אופניים של גיל שש, "שיהיה לו". הרגליים שלו לא מגיעות, והוא לא יכול לנוע איתם. זה קשה מדי.

ויסות

ויסות מספק הוא אינטראקציה מתמדת בין היכולת של הילד להסתגל לגירוי הסנסורי, לבין רמת הקלט הסנסורי שהוא קולט. כשהוויסות יעיל, הילד יכול להגיב לכל סוג של מידע סנסורי באופן מותאם.

Just Right State: בין רגיעה לכוננות

ויסות יעיל אפשר לתאר כמצב המתאים בדיוק, Just Right State, על הרצף שבין רגיעה לכוננות.

הדוגמה של מרצה בכיתה. היא לא יושבת עם הרגליים למעלה: היא קשובה, יוצרת קשר עין, סורקת את הכיתה. אבל היא גם לא בכוננות. זה האמצע. קולות מהמסדרון לא מפריעים לה. אבל כשמתחילה תנועה בלתי פוסקת של יציאות וכניסות, זה מכניס אותה כל הזמן לכוננות, ובכוננות אי אפשר ללמד כמו שצריך.

והרף שונה מאדם לאדם. מה שמכניס אחד לכוננות, אחר לא ישים לב אליו בכלל. לכן, כשעובדים עם ילדים ועם אנשים, ובטח עם מי שמגיע לטיפול, צריך להבין מה הפרופיל הסנסורי שלהם. זה שמשהו לא מפריע לי, לא אומר שהוא לא מפריע למישהו אחר.

קוץ בגרב. תחשבו על קוץ קטן שנכנס לגרב או לג'ינס. עד שלא מוציאים אותו, אי אפשר לחשוב ואי אפשר להתרכז. כך, לפי ההרצאה, אפשר להבין ילד שמשהו מפריע לו, גם כשלנו זה לא מפריע. להגיד לו "איזה שטויות, לא נורא" לא עוזר: הוא חווה את החוויה החושית כמו שהוא חווה אותה.

הגישות המרכזיות בוויסות

לפי ההרצאה, יש קורסים שלמים על ויסות, וכאן לומדים רק את הבסיס, מה שצריך כדי ללמוד על ההתפתחות הסנסומוטורית. בהמשך התואר יש קורס על חושים, ואחריו השתלמויות.

שתיהן מארצות הברית, ושתיהן התבססו על העבודה של איירס. ההבדל ביניהן הוא בעיקר בשמות ובחידוד, והבסיס זהה.

המודל של דאן

מודל תאורטי לעיבוד מידע סנסורי, שמבוסס על המפגש בין סף התגובה הנוירולוגי לבין התגובות ההתנהגותיות. לכל אחד יש סף משלו, ודרך משלו להגיב אליו: יותר פעילה או יותר פסיבית.

לפי ההרצאה, לא צריך לדעת את הטבלה בדיוק, רק שיש מודל כזה. כך היא בנויה:

שימו לב. בהקלטה נשמע שההימנעות קשורה לתגובה פסיבית. במודל של דאן ההימנעות היא דווקא אסטרטגיה פעילה: הילד עושה משהו כדי להקטין את הגירוי, כמו לא להיכנס לארגז החול. ברגישות יתר הגירוי מפריע לו, אבל הוא לא פועל נגדו, ולכן היא פסיבית.

רישום נמוך

הגירוי נקלט, אבל לא נרשם טוב בתהליך העיבוד.

"מה, לא שמת לב?" "לא שמתי לב." וזה נכון: הוא באמת לא שם לב. מישהו קרא לו, היה צלצול, מישהו עבר מולו, והגירוי לא נרשם. לא בגלל בעיה בשמיעה או בראייה: הבדיקות תקינות.

איפה זה תופס אתכם. רישום נמוך הוא לא התעלמות. מי שמתעלם בכוונה רשם את הגירוי מצוין, ובחר לא להגיב. ברישום נמוך הגירוי כאילו לא קיים.

מה עוזר: לחזור על הגירוי, לבוא קרוב יותר, לקרוא חזק יותר, לא לקרוא מהחדר השני, או להיעזר במערכת חוש אחרת. הגירוי לא היה חזק מספיק, כי הרישום נמוך.

המאפיינים:

• לא שמים לב לרמזים סנסוריים
• נראים אפאתיים, "מרחפים"
• רמת אנרגיה נמוכה, איטיות, מתעייפים מהר
• לא מתעניינים בסביבה
• רגש שטוח

חיפוש סנסורי

מי שבדפוס הזה צריך יותר גירוי ממישהו אחר. כמו הצמא: כוס מים לא מספיקה לו.

הנדנדה. בגן השעשועים יש ילדים שמספיקה להם נדנדה רגילה, ויש שמבקשים פחות, כי גם זה חזק מדי. ויש את אלה שמבקשים חזק, עוד יותר חזק, ועכשיו סיבוב. ואם עוצרים אותם, הם אומרים שזה בכלל לא חזק. נדנוד רגיל לא מאתגר אותם: הם צריכים גירוי חזק ועוצמתי יותר כדי להרגיש את האתגר. וילד אחר ירגיש בנדנוד קטן כאילו הוא ברכבת הרים.

המאפיינים:

• חיפוש פעיל של גירויים, כל הזמן מחפשים מה לעשות
• פעילות יתר וחוסר שקט. הם כמו צמאים, ומחפשים את הגירוי הבא
• לא שמים לב לביטחון שלהם בזמן המשחק, כי הם צריכים לספק את הצורך החושי

הסרטון: שני ילדים צבועים

סרטון ישן מיוטיוב, באנגלית. שני ילדים קטנים, אחים, לא באותו גיל, מצאו צבעים ומרחו את עצמם, ואת הבית. האבא מגלה אותם.

מה עלה בדיון:

• חיפוש סנסורי, כהדגמה. לא הספיק להם להסתכל על הצבעים, הם רצו לחוש אותם, ועוד ועוד. הם עשו את זה בעוצמה, ונראו נינוחים. לא נראה שהם רצו שיורידו מהם את הצבע. לא כל הילדים היו עושים את זה, ומי שמדמיין את עצמו מלא בצבע יכול להרגיש כיף, או גועל
• לא אבחנה. לפי ההרצאה, זה לא אומר שלילדים האלה יש בעיה. זו רק הדגמה
• חיקוי. הקטן חיקה את הגדול, והגדול שלט בסיטואציה. הוא גם בדק כל הזמן את האבא, ואת התשובות של הקטן
• קריאת הסיטואציה. כשהאבא התחיל לצחוק, היה להם קשה להבין אם זה אירוע טוב או לא טוב, חמור או לא

האם ילדים בגיל הזה יודעים שאסור? לפי ההרצאה, בגיל שלוש או ארבע הם כבר חוו המון, ולמדו מוטורית, חושית, חברתית, תקשורתית וקוגניטיבית מה מותר ומה אסור. הכל חוויות שמתחילות מגיל אפס ומשתכללות. ילדים מבינים, וכדאי לתת להם קרדיט. כנראה ידעו שזה אסור, ובכל זאת בחרו לעשות.

הימנעות סנסורית

המאפיינים:

• צורך בשליטה
• נטייה לטקסים קבועים
• לא אוהבים שינויים
• התפרצויות רגשיות ועקשנות

איך זה מתחבר. בשקופית הייתה תמונה של ילדה שלא רוצה להיכנס לארגז חול, וילד שמשחק בו בכיף. היא יודעת שזה לא נעים לה, ולכן היא נמנעת. אם יכניסו אותה בכוח, סביר שהיא תתחיל לבכות, ותישאר לבכות או תצא.

• שליטה: אם אני בשליטה, אני בוחרת לאיזה גירוי להיחשף ולאיזה לא
• טקסים קבועים: אני מוכנה מראש, יודעת מה הולך לקרות, ואין הפתעות
• שינויים: שינוי אומר שהמצב לא בשליטה שלי
• התפרצויות: בשבילה, ארגז החול הוא כמו להיות בפקק נוירולוגי: חרדה, מתח והזעה, בגלל המגע עם החול. ילד אחר מרגיש בו נהדר

ומה יעשה בארגז החול ילד בדפוס של חיפוש? יבקש שיקברו אותו בחול, שישפכו לו חול על הראש, ויוסיף מים ודליים.

ילד שאין לו שום קושי יגיב פעם ככה ופעם ככה. התגובה שלו מסתגלת, והכל טוב.

איפה זה תופס אתכם. לא כל מי שיש לו הימנעות סנסורית נמצא על הספקטרום האוטיסטי, אבל בהחלט יש ילדים עם אוטיזם שיש להם הימנעות סנסורית. צריך להיזהר מהכללות.

השופט במשחק הכדורגל

ילדים כאלה מוצאים לפעמים פתרונות בעצמם. בכדורגל הם יהיו השופט. השופט לא מתלכלך ולא נתקע באחרים, הוא עומד בצד, מנהל את האירוע ומחליט מתי מתחילים. כך הוא גם משתתף, חלק מהמשחק, וגם שומר על עצמו ושולט.

ושוב: לא כל ילד שהוא השופט במשחק נמצא בדפוס של הימנעות.

כמה מודעות יש לילדים לזה? לפי ההרצאה, הרבה פעמים יותר משאנחנו חושבים. הם יודעים לבחור, ויודעים להגיד לא, כמו הילדה שלא נכנסת לארגז החול. מה הסביבה עושה? "אבל זה כל כך כיף, בואי, רק נשפוך עלייך קצת". התפקיד שלנו כמבוגרים הוא להקשיב להם וללמוד. ואם קשה לה, למצוא דרך לעזור לה, ולדרג לה את החשיפה.

רגישות יתר לגירויים

המאפיינים:

• תנועתיות יתר
• מוסחים בקלות, שמים לב לכל גירוי בסביבה
• מתקשים לסיים מטלה, כי הראש כבר במקום אחר
• סף תסכול נמוך

הם שומעים את הרעשים בחוץ, את המזגן ואת הזבוב. הם מרגישים הבדלי טמפרטורה. תנועה בחדר מפריעה להם, וגם מישהו שכותב לידם על טאבלט. מי שאין לו רגישות יתר מסתדר עם זה. להם זה באמת מפריע, כמו הקוץ בגרב. להגיד להם "תתעלם" לא עובד.

קשב. לפי ההרצאה, קשיי קשב יכולים להיראות בשני דפוסים: יש מי שלא שם לב, כמו ברישום נמוך, ויש מי שכל גירוי מקפיץ אותו.

מתי צריך התערבות

לא כשמשהו קיצוני, אלא כשיש פגיעה בתפקוד. כשהקושי פוגע ביכולת ללמוד, לעבוד או לאכול, צריך התערבות טיפולית. יש אנשים שמוצאים לעצמם אסטרטגיות, ואז לא צריך אותנו. ויש שלא מצליחים לבד, ואז צריך אנשי מקצוע.

ולכן צריך להיזהר לא לתת כותרת מהר. בתהליך של הערכה בוחנים מה הפרופיל של הילד: מה מפריע לו, מה הוא מפספס, מה מרגיע אותו ומה מווסת אותו. לא מה שנכון בשבילי.

דוגמה מהכיתה: נשימות. הרבה אנשים אומרים שנשימות עמוקות מרגיעות. יש מי שהמחשבה על נשימות דווקא מכניסה אותו ללחץ, ומשהו אחר מרגיע אותו. לכן הטיפול באנשים עם חוסר איזון תחושתי עדין ומורכב.

המודל של מילר

בשקופית הוצג המודל. בראשו Sensory Processing Disorder, הפרעה בעיבוד חושי, והיא מתחלקת לשלוש:

לפי ההרצאה, לא צריך להכיר את המודל לעומק, רק לדעת שהוא קיים. טבלה נוספת עם סוגי התגובות לפי מילר הייתה במצגת, ולא הוסברה, כי היא דומה לדפוסים של דאן בשמות אחרים.

שכיחות, ולמה זה חשוב

בהקלטה נשמעו לגבי הילדים הטיפוסיים שני מספרים, 19 ו-16. כאן נכתב 16, שהוא גם המספר שמקובל בספרות.

קושי בעיבוד החושי הוא גורם סיכון לרמת השתתפות נמוכה בתפקודי היום יום: לבוש, רחצה, משחק, אכילה, ויצירת קשרים חברתיים. למה?

שוב, תפקוד. אם יש לילד עניינים חושיים, אבל הוא מסתגל, יש לו חברים, והוא לומד ומתפתח, הכל בסדר. אם זה פוגע בלבוש, במשחק, באכילה או בקשרים החברתיים, צריך התערבות.

דוגמה מהקליניקה. ילד שהיה מוכן ללבוש רק זוג מכנסיים אחד, עם חגורה אחת סגורה חזק. כשהחגורה לא נמצאה, הוא לא היה מוכן לצאת. כל יום היה צריך לכבס לו את המכנסיים כדי שיוכל ללכת לגן, וגם כשהתחלפה העונה, הוא לא היה מוכן להחליף. זה כבר פוגע בתפקוד.

השאלון Sensory Profile

הפרופיל הסנסורי הוא כלי הערכה שפיתחה ויני דאן. היום יש Sensory Profile 2. יש לו גרסאות לגילים שונים: פעוטות, ילדים, גרסה מקוצרת, בית ספר, ומתבגרים ומבוגרים.

• מתייחס בעיקר לוויסות
• בשימוש נרחב בריפוי בעיסוק. לפי ההרצאה, תפגשו אותו בהכשרות הקליניות, בתרגום לעברית, או בדוחות
• איך הוא עובד: הרבה מאוד פריטים, שבודקים עד כמה דברים שונים מפריעים. מחשבים ציונים, ומקבלים פרופיל ודפוס של הילד

לא מספיק הציון. צריך להבין את התוכן. השאלון הוא בסיס לבניית תוכנית התערבות, ובסיס לשיחה עם ההורה, או עם האדם עצמו, כדי להבין ולמצוא פתרונות.

בדיקה עצמית

סיימת את הרצאה 2. זה נשמר אצלך.