חוברת הקורס

הרצאה 1 — המוח, עקרונות ההתפתחות ודפוסי התנועה

מפת ההרצאה

בשבע הדקות הראשונות יש שאלון היכרות וסידורים טכניים, והקול בהן כמעט לא ברור. הסרטון מדקה 0:07 לא הוקרן בסוף, והוא מתואר כאן לפי מה שסופר עליו. התשובות של הסטודנטיות נשמעות רק בחלקן. מדקה 1:06 ועד סוף ההקלטה (1:09) אין קול, ולכן ההסבר על שני הדפוסים האחרונים של התנועה לא נקלט. הגרף והתמונה הוצגו בשקופיות, ומתוארים כאן לפי מה שנאמר עליהם.

על הקורס

• קורס עיוני, פרונטלי, ורובו בכיתה. בשני השיעורים האחרונים הסטודנטים מציגים
• שינוי במערכת: אחד השיעורים מתקיים בזום, באופן חד-פעמי, ואולי יהיה עוד שינוי במהלך הסמסטר. התאריך המדויק לא היה ברור בהקלטה
• במטלות אסור להשתמש בבינה מלאכותית. לפי ההרצאה, משתמשים ביצירתיות, בידע שנרכש בקורס ובחוכמה שלכם
• הקורס עוסק בהתפתחות התקינה. עיכובים התפתחותיים נלמדים בקורס שנתי בשנה הבאה. כשמובאת כאן דוגמה של התפתחות לא תקינה, היא רק כדי להמחיש

הציון

לפי ההרצאה, ציון עובר בכל רכיב הוא 70, ואי אפשר להיכשל ברכיב אחד ולעבור את הקורס. יש חובת נוכחות: היעדרות של 30 אחוז מהשיעורים או יותר מביאה לציון נכשל, בלי קשר לציונים האחרים. הפרטים המחייבים בסילבוס.

ילדים בהקשר שלהם

נקודת המוצא: כדי להבין ילדים, ואחר כך גם מתבגרים, מבוגרים וזקנים, חייבים לראות אותם בהקשר הפיזי והתרבותי שבו הם חיים.

מה יכול להיות שונה בין ילדים בסביבות שונות, לפי מה שעלה בכיתה:

מה עושים עם זה: מבינים איפה הילדים גרים, איפה הם לומדים ואיפה הם משחקים, ועובדים איתם בהקשרים היומיומיים שלהם, עם התמקדות במעורבות שלהם בפעילויות רגילות. מה ששיחקו בבית אחד מתאים לתרבות של המשפחה, השכונה והעיר שלו. זה לא אומר שכל הילדים צריכים לשחק אותו דבר.

התפקיד שלנו כבוגרים: לדעת מה קורה אצלם בבית, כדי להבין את המשחק ואת ההתפתחות שלהם.

למה לומדים התפתחות תקינה

• התפתחות תקינה היא הבסיס לתפקוד תקין של הילד בכל פעילות יומיומית
• הכרת התהליך התקין היא הבסיס להבנת התפקוד הלקוי. קודם צריך לדעת מה טיפוסי, ורק אז אפשר להבין מה זה עיכוב התפתחותי או התפתחות לא טיפוסית

המוח בשנים הראשונות

הגרף. בשקופית הוצג גרף, ולפי ההרצאה לא צריך לזכור אותו בעל פה. יש בו קו לכל תחום: שמיעה, ראייה, ויסות רגשי, שפה, מיומנויות חברתיות, מגיל 0 עד 7. כל הקווים עולים בחדות בשנים הראשונות, כמעט אחד על השני, ואז יורדים בהדרגה. קצב התפתחות עצום, בהרבה תחומים בבת אחת.

אין דבר כזה "רק משחק". כשאומרים על תינוק שהוא רק ישן, או רק משחק, מפספסים מה קורה. בזמן שהוא משחק ומסתכל, כל זה מתרחש. זו עבודה קשה, ולכן גם ישנים הרבה. וגם "הוא רק ילד": בגיל חמש המוח כבר קרוב לגודל של המוח הבוגר. יש לו עוד דרך ארוכה, אבל גם המון יכולות.

בהרצאה נאמר שעד הלידה חלק גדול מתאי המוח פועלים במנותק זה מזה. זה פישוט: קשרים בין תאי עצב מתחילים להיווצר כבר ברחם, אבל רובם נוצרים אחרי הלידה, בשנים הראשונות.

חוויות חוזרות

חוויות חוזרות מפעילות שוב ושוב את אותן רשתות של תאי עצב, וזה מה שמחזק את הקשרים. קשרים שכמעט לא משתמשים בהם נחלשים.

מה זה חוויה חוזרת, לפי הדוגמאות מהכיתה:

• סדר יום קבוע, למשל לפני השינה. הילד לומד רצף
• אותו סיפור ואותו שיר, שוב ושוב, עד שהמבוגרים כבר לא יכולים לשמוע
• אותו משחק: לדפוק בפטיש מיליון פעם

מה שלנו כבר משעמם, בשבילם זו הדרך ליצור את הקשרים במוח, וזה הזמן לעשות את זה.

השנים הראשונות הן זמן קריטי. התינוק זקוק לגירוי כדי שהמבנים במוח יתפתחו, והמוח זקוק לגירוי מתמיד כדי לשמור על חיוניות. סדר ההתפתחות של התהליכים העצביים נראה קבוע מראש, אבל הקצב ניתן לשינוי על ידי הסביבה.

לפי ההרצאה, מבנה במוח שלא מקבל גירוי מתאים עלול להיפגע, ולפעמים הנזק בלתי הפיך. כדאי לקרוא את זה יחד עם מה שנאמר בהמשך, על תקופות רגישות: יש תקופות שבהן גירויים מסוימים הכרחיים להתפתחות תקינה. נזק בלתי הפיך מתועד בעיקר במערכות כאלה ובתקופות כאלה, ולא בכל גירוי שהוחמץ.

איך מגרים את המוח

גירוי של המוח הוא לא אלקטרודות במעבדה. הוא פשוט: להפעיל את הילד במשחקים, בסיפורים ובהפעלות, כדי לנצל כמה שיותר מהפוטנציאל שלו, גם כשהתגובה שלו מזערית.

• טיול בעגלה, עוד לפני שהילד רץ בגן השעשועים: בעלי חיים, צמחים, קולות, צבעים, ריחות, טמפרטורה. זה מעורר את החושים
• כל מה שמעורר את החושים הוא גירוי. זה לא משהו שצריך לקנות

הסרטון של הנייר

מה יש בו: אבא לוקח דף נייר, כנראה דף טיוטה פשוט, וקורע אותו מול תינוקת קטנה. היא מתפקעת מצחוק, וממש רואים שהיא רוצה שיעשה את זה שוב. אחרי כל הצעצועים היקרים, גם חתיכת נייר עושה את העבודה.

איזה גירוי יש שם:

למה היא צוחקת ולא בוכה? זה חדש בשבילה, היא באינטראקציה עם אבא שלה, והצליל נעים לה, כמו לשמוע שיר יפה. אבל היא גם הייתה יכולה לבכות. יש ילדים, וגם מבוגרים, שגירויים מסוימים, שמיעתיים או אחרים, לא נעימים להם, וההתפתחות שלהם עדיין תקינה. על זה בהרצאה על תחושה.

תגובה מסתגלת

לפעמים בכי או הימנעות הם התגובה המתאימה, ולא הנאה. אם יהיה פה פתאום ריח רע מאוד, התגובה המסתגלת היא "מה זה הריח הזה?". "איזה ריח מעולה" היא תגובה פחות מסתגלת. וכך עם כל גירוי.

תגובה מזערית

תגובה לגירוי היא לא תמיד שמחה והילולה. היא יכולה להיות קטנה מאוד:

• מבט קטן, חיוך קטן
• או הפוך: התרחקות קטנה, כיווץ עיניים מול שמש חזקה, שהוא ניסיון להגן

קטנה, אבל משמעותית. גם מבוגרים מגיבים ככה, לפעמים בעוצמה ולפעמים בקטנה. התפקיד שלנו כבוגרים: להיות רגישים מספיק גם לתגובות המזעריות של התינוק.

גיל כרונולוגי, תפקודי ומתוקן

ומהצד השני: ילד בן שנה עם עיכוב התפתחותי, שלא מרים את הראש, לא יושב ולא מצליח לאכול מוצקים. הגיל הכרונולוגי שלו שנה, והגיל התפקודי שלו נמוך בהרבה.

ההגדרה המדויקת של גיל מתוקן לא נאמרה בהרצאה. המקובלת: הגיל הכרונולוגי, פחות הזמן שחסר להיריון עד הלידה במועד.

גדילה מול התפתחות

הן לא חייבות ללכת יחד. ילד יכול לגדול יפה, להיות גבוה מאוד, ועדיין להיות בעיכוב התפתחותי. וילד יכול להתקדם התפתחותית ולהיות נמוך מאוד. אז יש עיכוב בגדילה, ולא בהתפתחות.

שלוש גישות להתפתחות הילד

לפי ההרצאה, אלה הגדרות כלליות מאוד, על קצה המזלג.

הדחף המולד. לפי הגישה האקולוגית יש מנוע מולד שמניע את הילד לרצות להתפתח. אף אחד לא אומר לתינוק שהגיע הזמן להתחיל ללמוד ללכת. זה פשוט קורה, כי יש לו את הדחף, והוא פועל ביחסי גומלין עם הסביבה.

איפה זה תופס אתכם. בשלוש הגישות הסדר קבוע והקצב אישי. ההבדל הוא איך הן מתארות את התהליך: בהיררכית מערכת העצבים מובילה, בספירלית כמה ערוצים מתקדמים במקביל, ובאקולוגית התפתחות היא מפגש בין הילד לסביבה, שהרצון שלו מניע.

עקרונות כלליים בהתפתחות הילד

טווח של נורמה

לפי ההרצאה, "זו לא שאלה למבחן, זו שאלה ללב". שישה חודשים, שמונה חודשים: אלה ממוצעים מחקריים. יש טווח של נורמה, וזה לא שביום שבו התינוק בן חצי שנה הכל קורה. בגידול ילדים צריך להיות עם היד על הדופק, אבל לא להיכנס ללחץ. לכל ילד הקצב שלו.

רצף קבוע, ומה קורה כשמדלגים

כל שלב מכין את הבא: זחילה, ישיבה, עמידה, הליכה. וכשמתחילים ללכת, לא שוכחים לשבת ולזחול.

ומי שלא זוחל? רוב הילדים בעולם זוחלים, אבל יש ילדים שמדלגים על הזחילה, הולכים ורצים מצוין, וממשיכים בחייהם. ויש ילדים שמדלגים על שלבים, לא מצליחים להמשיך להתפתח בצורה תקינה, ונפתחים פערים. זו נורה אדומה, ואז צריך התערבות טיפולית. ילד שלא זחל לא חייב טיפול.

הדוגמאות מההרצאה

• מצטבר: הליכה ראשונה היא "הליכת פינגווין": בסיס רחב, והגוף מתנדנד. רק אחריה באה הליכה יציבה, על בסיס צר יותר
• מהכללי לספציפי: זריקת כדור. בהתחלה הילד לא מצליח לעזוב את הכדור. אחר כך שתי ידיים דוחפות אותו לאנשהו, בלי מטרה. בהדרגה: כדור קטן יותר, ביד אחת, אל מטרה
• השפעה בין תחומים, כשאין: עיכוב בהליכה, כשהידיים עובדות, הקוגניציה תקינה, והילד חברותי ויוצר קשר עין
• השפעה בין תחומים, כשיש: עיכוב בדיבור. הילד יכול לרוץ בגן השעשועים, אבל בלי דיבור הוא ייצור פחות קשרים חברתיים
• ציפיות: לבוגרים קשה לא לצפות, אבל זה משפיע על הילדים. במיוחד כשהסביבה אומרת ושואלת המון, גם אנשים זרים לגמרי
• תחום על חשבון תחום: בסביבות גיל ארבע ילד אחד שקוע כל הזמן בציור, ואחר בכדורגל בחצר. האנרגיה הולכת לתחום אחד, ואחר כך זה מתאזן
• תנודות: תקופה של מילה חדשה כל יום, ואז רמה קבועה, ושוב קפיצה

אורכית ורוחבית

מה משפיע על ההתפתחות

• האינטראקציה עם הסביבה
• גורמי תורשה: גורמים פנימיים שטבועים בקוד הגנטי

שאלה מהכיתה: ומה עם האופי, ילד שמח יותר או ביישן יותר? לפי ההרצאה, יש בזה חלקים גנטיים וחלקים סביבתיים. כך גם דפוסי ההתמודדות של ילדים ומבוגרים עם מציאות מורכבת: הם תלויים גם בסביבה וגם בתורשה.

מה זה סנסומוטורי

גירויים סנסוריים מכל החושים, שמיעה, ראייה, מגע ועוד, מזינים את המוח כל הזמן. אבל גם המערכת המוטורית מזינה את המערכת הסנסורית: מושיטים את היד כדי לגעת ולמשש. ויש הבדל בין להניח את היד על משהו לבין להזיז אותה עליו.

לכן שתי המערכות משולבות ומתפתחות יחד. בקורס לומדים אותן בנפרד, שיעור על התפתחות מוטורית ושיעור על התפתחות סנסורית, רק כדי ללמוד את המושגים. אצל הילדים זה קורה ביחד.

עקרונות אוניברסליים בהתפתחות המוטורית

1. היא קשורה ישירות להתפתחות מערכת העצבים, למשל למידת הציפוי של סיבי העצב במיאלין
2. יש תקופות רגישות במיוחד לתנאים חיצוניים. גירויים מסוימים הכרחיים להתפתחות תקינה, ובלעדיהם ההתפתחות עלולה להיפגע ולהתפתח להפרעה
3. יחסי גומלין בין מערכות הגוף. כשבוחנים תפקוד של ילד, אי אפשר לייחס אותו למערכת המוטורית לבד

התמונה

בשקופית הוצגה תמונה ישנה בשחור-לבן של הורה ותינוק קטן. מה שעלה עליה בכיתה: מגע עדין, קשר עין, קצת חיוך של התינוק. הוא נראה רגוע ונינוח, ונראה שנעים לו. שניהם בתוך הסיטואציה, בתקשורת.

התינוק עוד לא הולך ולא רץ, ובכל זאת רואים בתמונה אחת את הקשר בין הסנסורי למוטורי.

רצף אחד בכל העולם

למרות כל ההבדלים בין מדינות, אקלים, תרבויות ושפות, יש דברים עקביים. התינוק מרים קצת את הראש, ואז יותר, מתחיל להתהפך ולהעביר משקל, יושב, מושך את עצמו לעמידה, נע לאורך רהיטים, עומד לבד, ולבסוף הולך.

זה קורה בישראל החמה, בסקנדינביה המושלגת, ובמדינות עולם שלישי. עם הרבה צעצועים או עם מעט. הסיבה, לפי ההרצאה: הדחף הפנימי. גם בלי צעצועים, ילדים מוצאים בסביבה שלהם את מה שיגרה אותם ויקדם אותם.

דפוסי ההתפתחות התנועתית

לא סתם מגיעים משכיבה על הבטן להליכה. הרבה חוקרים בדקו את השלבים, ויש דפוסים שחוזרים בצורה אוניברסלית. בהרצאה נמנו חמישה:

1. צפלוקאודלי: מהראש לרגליים
2. פרוקסימלי-דיסטלי: מהמרכז להיקף
3. מגס לעדין: מיומנויות מוטוריות גסות ועדינות
4. יציבות פרוקסימלית ותנועה דיסטלית
5. תרגול תנועה

שלושת הראשונים הוסברו. ההסבר על שני האחרונים לא נקלט בהקלטה.

1. צפלוקאודלי: מהראש לרגליים

השליטה המוטורית הגסה מתחילה בשרירים של אזור הראש, וממשיכה כלפי מטה לכיוון הרגליים: ראש, צוואר, חגורת הכתפיים, גב תחתון, ועד הרגליים.

לכן המיומנויות מופיעות בסדר הזה:

הרמת ראש ← השענות על המרפקים ← ישיבה ← עמידה ← הליכה

2. פרוקסימלי-דיסטלי: מהמרכז להיקף

השליטה בשרירים מתפתחת ממרכז הגוף, שרירי הצוואר, בית החזה והגב, לכיוון החלקים הרחוקים: הידיים והרגליים.

כדי להשתמש בידיים, למשל לזרוק כדור, צריך קודם יציבות של הראש, הצוואר והגב. רק אז הידיים משוחררות לפעול.

3. מגס לעדין

הפעלה ושילוב של קבוצות שרירים גדולות קודמים לאלה של קבוצות שרירים קטנות. זה מה שמאפשר לעדן את התנועה, ולהפריד בין איברים שונים.

הדוגמה: הושטת יד לחפץ. קודם צריך יציבות, אחר כך הילד מצליח להושיט את היד, ורק אז מתפתחת העדינות של האצבעות: קודם הרמה עם כל האצבעות, ובהמשך אחיזה מדויקת יותר. האחיזות עצמן הודגמו ביד, ולא נשמעו בהקלטה. מתי כל דבר קורה, לפי גילים, נלמד בהמשך הקורס.

אינטגרציה פירושה שילוב, כאן שילוב של תנועות. לפי ההרצאה, זו מילה חשובה מאוד בתואר.

איפה זה תופס אתכם. שני הדפוסים הראשונים מתארים כיוון. צפלוקאודלי הוא מלמעלה למטה, לאורך הגוף. פרוקסימלי-דיסטלי הוא מבפנים החוצה, מהמרכז אל הגפיים. "פרוקסימלי" ו"דיסטלי" יחזרו בהרצאה 2 על החושים, במשמעות אחרת.

בדיקה עצמית

1. מה ההבדל בין גיל כרונולוגי לגיל תפקודי? תנו דוגמה.
2. ילד גבוה מאוד ביחס לגילו, ויש לו עיכוב התפתחותי. איך זה מתיישב עם ההבחנה בין גדילה להתפתחות?
3. מה מניע את ההתפתחות לפי הגישה האקולוגית?
4. ילד לא זחל אף פעם, והוא הולך ורץ מצוין. האם הוא צריך טיפול?
5. סדרו לפי הדפוס הצפלוקאודלי: ישיבה, הרמת ראש, הליכה, השענות על המרפקים, עמידה.

תשובות.

1: גיל כרונולוגי נקבע לפי תאריך הלידה. גיל תפקודי נקבע לפי מה שהילד עושה בתחומים השונים. ילד בן שנה שרץ ורוכב על אופניים הוא בן שנה כרונולוגית, ובן שלוש תפקודית.

2: גדילה היא שינוי מדיד בגוף, גובה ומסה. התפתחות היא שינוי בתפקוד. הן לא חייבות ללכת יחד, ולכן ילד יכול לגדול יפה ועדיין להיות בעיכוב התפתחותי.

3: יחסי הגומלין בין הילד ותכונותיו לבין הסביבה ותכונותיה, והרצון המולד של הילד לפעול, שהוא המניע העיקרי.

4: לא בהכרח. יש ילדים שמדלגים על הזחילה והכל תקין. נורה אדומה נדלקת רק כשהדילוג פותח פערים, והילד לא מצליח להמשיך להתפתח בצורה תקינה.

5: הרמת ראש, השענות על המרפקים, ישיבה, עמידה, הליכה. השליטה מתקדמת מהראש כלפי מטה, לכיוון הרגליים.

הרצאה 2 — תחושה, אינטגרציה סנסורית וויסות

מפת ההרצאה

ההרצאה נקלטה כולה. מדקה 0:49 עד 0:55 הוקרן סרטון באנגלית, ובתחילתו נקלטה גם פרסומת. הסרטון מתואר כאן לפי הדיון שאחריו. התשובות של הסטודנטיות נשמעות רק בחלקן. הציטוט של איירס, הטבלה של דאן, המודל של מילר והתמונות הוצגו בשקופיות, ומתוארים כאן לפי מה שנאמר עליהם.

ההרצאה הקודמת, על מושגי יסוד בתנועה, התקיימה במפגש נפרד. ההקלטה שלה לא נמצאת כאן.

למה תחושה

הקורס נקרא התפתחות סנסומוטורית: סנסורי הוא החושים, ומוטורי הוא התנועה. אחרי מושגי היסוד בתנועה, ההרצאה הזו נותנת את מושגי היסוד בתחושה, כדי שאפשר יהיה לחבר ביניהם בהמשך הקורס.

שוב, כי זה חשוב: הגירויים הסנסוריים מזינים את המוח, והמערכת המוטורית מזינה את המערכת הסנסורית. לכן הן משולבות ומתפתחות יחד. בקורס לומדים כל אחת בנפרד רק כדי להבין את המושגים.

מה זו תחושה

תחושה היא קליטה של גירויים במוח, באמצעות החושים שבאיברי הגוף.

קלט, עיבוד ופלט

הפענוח במוח הוא מה שמאפשר תגובה מסתגלת לגירוי, כלומר התנהגות הסתגלותית תקינה.

הדוגמאות מההרצאה

• משב רוח מהמזגן. נקלט, ולרגע מקפיץ קצת. המוח מעבד מהר: זה רק המזגן, וזה בכלל נעים. ממשיכים בשיעור. איש בכיתה לא שם לב
• קידוח בחוץ. רעש חזק פתאומי מקפיץ את רובנו. כשמזהים מה זה, למה זה דומה ומה זה, ההסתגלות מהירה, וממשיכים לדבר, לקרוא ולשתות קפה. אם זה משהו יוצא דופן, התגובה תהיה "מה הרעש הזה?"
• מישהו פונה אליכם כשאתם שקועים במשהו. לוקח רגע. לא כי זה מבהיל, אלא כי הייתם במקום אחר, וצריך רגע נוסף כדי להסתגל

מה יכולה להיות התגובה

• הסתגלות מיידית, שאפילו לא שמים לב אליה: שומעים אנשים מדברים בחוץ, וממשיכים
• פעולה כדי לחזור לאיזון, כשאי אפשר להסתגל: לסגור את הדלת, לבקש שקט. לגעת במשהו חם מאוד, ולהתרחק
• להישאר עם גירוי נעים. בחנות בגדים יש מי שממששים בדים, ועל בד נעים נשארים עוד קצת. לא כי רוצים לקנות, אלא כי לוקח זמן להגיע לאיזון

ההשוואה לצמא. כשמאוד צמאים, לגימה קטנה לא מספיקה. צריך לשתות הרבה עד שמגיעים לאיזון. כך גם עם מערכות החושים: לפעמים צריך עוד מהגירוי, ולפעמים צריך להתרחק ממנו.

התנהגות מסתגלת

בתפקוד תקין אנחנו קולטים כל הזמן מכל המערכות, ומצליחים להמשיך לתפקד בלי שזה יפריע לנו. זו התנהגות מסתגלת, וזו השאיפה.

התנהגות לא מסתגלת נראית, למשל, כמו מישהו שלא רגוע, לא מצליח להתרכז, ולא מצליח להמשיך במה שתכנן לעשות.

• אצל כל אחד יש רצף: קצת יותר הסתגלותי, קצת פחות
• כשיש קושי במערכת החושים, בקלט, בעיבוד או בפלט, נראה תגובות לא מסתגלות מסוגים שונים

דוגמה: תינוק נוגע בשמיכה רכה. המוח מפרש שהיא נעימה, והוא ירצה להמשיך לגעת בה. זו התגובה שלו לגירוי. תינוק אחר ייגע באותה שמיכה, וזה לא יהיה לו נעים. אם הוא לא יכול להתרחק לבד, הוא יבכה.

מערכות החושים

התינוקייה. תחשבו על תינוק שזה עתה נולד, ובבת אחת צריך להסתגל לעולם הגדול. בתינוקייה בבית החולים יש המון קלט שמיעתי: בכי, צפצופים של מכשירים, דיבור. גם מבוגר היה בוכה שם.

חושים רחוקים וחושים קרובים

מה מרגיע תינוק בתינוקייה? כשמרימים אותו, נוגעים בו ומחזיקים אותו: זה המגע. וכשזזים איתו, הולכים איתו הלוך ושוב: זו התנועה, המערכת הווסטיבולרית. אלה החושים הקרובים.

איפה זה תופס אתכם. בהרצאה 1, "פרוקסימלי-דיסטלי" היה דפוס בהתפתחות התנועה: מהמרכז של הגוף אל הגפיים. כאן אותן מילים מחלקות את החושים: קרובים ורחוקים. שני מושגים שונים.

המקורות לא אחידים בחלוקה הזו. בהרבה מהספרות של ריפוי בעיסוק נמנית עם החושים הקרובים גם תחושת העומק (פרופריוספציה), והטעם, שדורש מגע ישיר, לא תמיד נמנה עם הרחוקים. בהרצאה, כפי שנשמעה בהקלטה, החלוקה הייתה זו שבטבלה.

התפתחות סנסורית

מערכת העצבים המרכזית מארגנת את כל הקלט שמגיע מכמה מערכות חוש בבת אחת, ומפיקה תגובה מסתגלת, ברמת מורכבות שהולכת ועולה.

איך תינוק קטן לומד להסתגל טוב יותר ויותר? בחשיפה. זה פשוט מאוד: לא צריך לקנות שום דבר ולא צריך תרגילים מיוחדים. התנסויות חוזרות.

• אינטגרציה סנסורית מאפשרת תגובות מסתגלות. התגובות האלה מקדמות שוב את האינטגרציה, ובאות לידי ביטוי בהשתתפות עיסוקית וחברתית
• במהלך ההתפתחות הילד לומד לתת משמעות לתחושות. זה נעים לי, זה לא נעים לי, יותר מהר, יותר לאט, יותר חזק, פחות חזק
• הוא מארגן את המשחק שלו לפרקי זמן ארוכים יותר, ורוכש שליטה בוויסות
• ככל שיש לו יותר התנסויות, הוא משתתף ביותר פעילויות, ובונה את הידע שלו ואת היכולת שלו להסתגל

אינטגרציה סנסורית

ההגדרה, מתוך דברים של ג'ין איירס, שהוצגו בשקופית:

אינטגרציה סנסורית היא תהליך נוירולוגי שמארגן תחושות מהגוף ומהסביבה, ומאפשר להשתמש בגוף באופן יעיל בסביבה. כל אחד בסביבה שלו.

• מאפיינים של מרחב וזמן נקלטים דרך החושים השונים, מתורגמים, וזה העיבוד, ומשויכים: זה נעים לי, זה לא נעים לי, זה מהיר, זה איטי
• המוח בוחר, משפר, מעכב, משווה ומשייך את המידע הסנסורי, בצורה גמישה ומשתנה כל הזמן
• המידע מצטבר. כל פעם שמגיע מידע חדש, הוא מתווסף למה שכבר היה

איירס הייתה הראשונה שדיברה על הנושא בהקשר של ריפוי בעיסוק, והתחילה עם המושג אינטגרציה סנסורית. אחריה באו גישות נוספות, כל פעם עם שמות חדשים, אבל הבסיס, לפי ההרצאה, הוא אותו בסיס.

פקק תנועה נוירולוגי

מושג נוסף של איירס, והוא מתייחס להתפתחות לא תקינה. לפעמים, בנושא החושים, קל יותר להבין מתוך הקושי, כי התקין נראה מובן מאליו.

התרגיל: בשקופית הייתה תמונה של פקק תנועה. תדמיינו שאתם במכונית תקועה בפקק, והוא לא נגמר. מה מרגישים? מה שעלה בכיתה:

זה מה שיכול לקרות למי שיש לו קושי בקלט, בעיבוד או בפלט, באחת ממערכות החושים או בכמה בבת אחת. במקום עיבוד יעיל, יש פקק. קידוח בחוץ, שאצל אחד רק מעצבן קצת, יכול להוציא אחר מדעתו, עד שהוא לא מסוגל להמשיך במה שעשה.

ולא תמיד באותה מידה. אצל אותו אדם משהו יכול להפריע מאוד בבוקר, ולא להפריע בכלל בערב. לכל אחד הפרופיל שלו.

רצף, ומילת המפתח: תפקוד

שאלה מהכיתה: זה רק בהתפתחות לא תקינה? לא, זה לכולם. בהתפתחות תקינה קולטים, מעבדים, ויש תגובה מסתגלת. כל תחום הוויסות החושי הוא רצף, ולא כל מי שיש לו "משהו" נמצא בהתפתחות לא תקינה או לא מתפקד.

על מה מסתכלים בסוף? על התפקוד. לפי ההרצאה, זו מילה שתשמעו המון בקורסים השונים. יש קצת קושי בעיבוד החושי, או הרבה קושי, ואם מתפקדים, זה בסדר.

הדחף הפנימי, ו-Just Right Challenge

הדחף הפנימי, המולד והתקין מוביל את הילד לחפש בסביבה הזדמנויות לאתגר המתאים בדיוק, Just Right Challenge. בהתפתחות תקינה, זה מה שילדים עושים: מאתגרים את עצמם.

• רוב הילדים לא צריכים הכוונה ממבוגרים כדי ללמוד מיומנויות התפתחותיות בסיסיות, כי הם נולדים עם הדחף הזה
• מה כן התפקיד שלנו? לאפשר. לתת הזדמנויות לחוש ולנוע. זה מה שעושה התפתחות סנסומוטורית
• לא צריך לקנות. לפני הצעצועים המיוחדים, מה שגורם לילד להתפתח הוא הדחף שלו, ואנחנו רק צריכים לחשוף אותו

הדוגמה: תינוק ממש צעיר, שעוד לא במסגרת. לוקחים אותו לגינה. הוא שומע ציפורים, רואה ילדים, רואה עצים. העולם מלא גירויים, וצריך פשוט לחשוף אליהם. צעצועים חשובים, אבל הגירויים כבר קיימים בעולם.

מה זה "מתאים בדיוק"

הדוגמה מההרצאה: ילד בן שלוש שרק מתחיל לרכוב, וקונים לו אופניים של גיל שש, "שיהיה לו". הרגליים שלו לא מגיעות, והוא לא יכול לנוע איתם. זה קשה מדי.

ויסות

ויסות מספק הוא אינטראקציה מתמדת בין היכולת של הילד להסתגל לגירוי הסנסורי, לבין רמת הקלט הסנסורי שהוא קולט. כשהוויסות יעיל, הילד יכול להגיב לכל סוג של מידע סנסורי באופן מותאם.

Just Right State: בין רגיעה לכוננות

ויסות יעיל אפשר לתאר כמצב המתאים בדיוק, Just Right State, על הרצף שבין רגיעה לכוננות.

הדוגמה של מרצה בכיתה. היא לא יושבת עם הרגליים למעלה: היא קשובה, יוצרת קשר עין, סורקת את הכיתה. אבל היא גם לא בכוננות. זה האמצע. קולות מהמסדרון לא מפריעים לה. אבל כשמתחילה תנועה בלתי פוסקת של יציאות וכניסות, זה מכניס אותה כל הזמן לכוננות, ובכוננות אי אפשר ללמד כמו שצריך.

והרף שונה מאדם לאדם. מה שמכניס אחד לכוננות, אחר לא ישים לב אליו בכלל. לכן, כשעובדים עם ילדים ועם אנשים, ובטח עם מי שמגיע לטיפול, צריך להבין מה הפרופיל הסנסורי שלהם. זה שמשהו לא מפריע לי, לא אומר שהוא לא מפריע למישהו אחר.

קוץ בגרב. תחשבו על קוץ קטן שנכנס לגרב או לג'ינס. עד שלא מוציאים אותו, אי אפשר לחשוב ואי אפשר להתרכז. כך, לפי ההרצאה, אפשר להבין ילד שמשהו מפריע לו, גם כשלנו זה לא מפריע. להגיד לו "איזה שטויות, לא נורא" לא עוזר: הוא חווה את החוויה החושית כמו שהוא חווה אותה.

הגישות המרכזיות בוויסות

לפי ההרצאה, יש קורסים שלמים על ויסות, וכאן לומדים רק את הבסיס, מה שצריך כדי ללמוד על ההתפתחות הסנסומוטורית. בהמשך התואר יש קורס על חושים, ואחריו השתלמויות.

שתיהן מארצות הברית, ושתיהן התבססו על העבודה של איירס. ההבדל ביניהן הוא בעיקר בשמות ובחידוד, והבסיס זהה.

המודל של דאן

מודל תאורטי לעיבוד מידע סנסורי, שמבוסס על המפגש בין סף התגובה הנוירולוגי לבין התגובות ההתנהגותיות. לכל אחד יש סף משלו, ודרך משלו להגיב אליו: יותר פעילה או יותר פסיבית.

לפי ההרצאה, לא צריך לדעת את הטבלה בדיוק, רק שיש מודל כזה. כך היא בנויה:

שימו לב. בהקלטה נשמע שההימנעות קשורה לתגובה פסיבית. במודל של דאן ההימנעות היא דווקא אסטרטגיה פעילה: הילד עושה משהו כדי להקטין את הגירוי, כמו לא להיכנס לארגז החול. ברגישות יתר הגירוי מפריע לו, אבל הוא לא פועל נגדו, ולכן היא פסיבית.

רישום נמוך

הגירוי נקלט, אבל לא נרשם טוב בתהליך העיבוד.

"מה, לא שמת לב?" "לא שמתי לב." וזה נכון: הוא באמת לא שם לב. מישהו קרא לו, היה צלצול, מישהו עבר מולו, והגירוי לא נרשם. לא בגלל בעיה בשמיעה או בראייה: הבדיקות תקינות.

איפה זה תופס אתכם. רישום נמוך הוא לא התעלמות. מי שמתעלם בכוונה רשם את הגירוי מצוין, ובחר לא להגיב. ברישום נמוך הגירוי כאילו לא קיים.

מה עוזר: לחזור על הגירוי, לבוא קרוב יותר, לקרוא חזק יותר, לא לקרוא מהחדר השני, או להיעזר במערכת חוש אחרת. הגירוי לא היה חזק מספיק, כי הרישום נמוך.

המאפיינים:

• לא שמים לב לרמזים סנסוריים
• נראים אפאתיים, "מרחפים"
• רמת אנרגיה נמוכה, איטיות, מתעייפים מהר
• לא מתעניינים בסביבה
• רגש שטוח

חיפוש סנסורי

מי שבדפוס הזה צריך יותר גירוי ממישהו אחר. כמו הצמא: כוס מים לא מספיקה לו.

הנדנדה. בגן השעשועים יש ילדים שמספיקה להם נדנדה רגילה, ויש שמבקשים פחות, כי גם זה חזק מדי. ויש את אלה שמבקשים חזק, עוד יותר חזק, ועכשיו סיבוב. ואם עוצרים אותם, הם אומרים שזה בכלל לא חזק. נדנוד רגיל לא מאתגר אותם: הם צריכים גירוי חזק ועוצמתי יותר כדי להרגיש את האתגר. וילד אחר ירגיש בנדנוד קטן כאילו הוא ברכבת הרים.

המאפיינים:

• חיפוש פעיל של גירויים, כל הזמן מחפשים מה לעשות
• פעילות יתר וחוסר שקט. הם כמו צמאים, ומחפשים את הגירוי הבא
• לא שמים לב לביטחון שלהם בזמן המשחק, כי הם צריכים לספק את הצורך החושי

הסרטון: שני ילדים צבועים

סרטון ישן מיוטיוב, באנגלית. שני ילדים קטנים, אחים, לא באותו גיל, מצאו צבעים ומרחו את עצמם, ואת הבית. האבא מגלה אותם.

מה עלה בדיון:

• חיפוש סנסורי, כהדגמה. לא הספיק להם להסתכל על הצבעים, הם רצו לחוש אותם, ועוד ועוד. הם עשו את זה בעוצמה, ונראו נינוחים. לא נראה שהם רצו שיורידו מהם את הצבע. לא כל הילדים היו עושים את זה, ומי שמדמיין את עצמו מלא בצבע יכול להרגיש כיף, או גועל
• לא אבחנה. לפי ההרצאה, זה לא אומר שלילדים האלה יש בעיה. זו רק הדגמה
• חיקוי. הקטן חיקה את הגדול, והגדול שלט בסיטואציה. הוא גם בדק כל הזמן את האבא, ואת התשובות של הקטן
• קריאת הסיטואציה. כשהאבא התחיל לצחוק, היה להם קשה להבין אם זה אירוע טוב או לא טוב, חמור או לא

האם ילדים בגיל הזה יודעים שאסור? לפי ההרצאה, בגיל שלוש או ארבע הם כבר חוו המון, ולמדו מוטורית, חושית, חברתית, תקשורתית וקוגניטיבית מה מותר ומה אסור. הכל חוויות שמתחילות מגיל אפס ומשתכללות. ילדים מבינים, וכדאי לתת להם קרדיט. כנראה ידעו שזה אסור, ובכל זאת בחרו לעשות.

הימנעות סנסורית

המאפיינים:

• צורך בשליטה
• נטייה לטקסים קבועים
• לא אוהבים שינויים
• התפרצויות רגשיות ועקשנות

איך זה מתחבר. בשקופית הייתה תמונה של ילדה שלא רוצה להיכנס לארגז חול, וילד שמשחק בו בכיף. היא יודעת שזה לא נעים לה, ולכן היא נמנעת. אם יכניסו אותה בכוח, סביר שהיא תתחיל לבכות, ותישאר לבכות או תצא.

• שליטה: אם אני בשליטה, אני בוחרת לאיזה גירוי להיחשף ולאיזה לא
• טקסים קבועים: אני מוכנה מראש, יודעת מה הולך לקרות, ואין הפתעות
• שינויים: שינוי אומר שהמצב לא בשליטה שלי
• התפרצויות: בשבילה, ארגז החול הוא כמו להיות בפקק נוירולוגי: חרדה, מתח והזעה, בגלל המגע עם החול. ילד אחר מרגיש בו נהדר

ומה יעשה בארגז החול ילד בדפוס של חיפוש? יבקש שיקברו אותו בחול, שישפכו לו חול על הראש, ויוסיף מים ודליים.

ילד שאין לו שום קושי יגיב פעם ככה ופעם ככה. התגובה שלו מסתגלת, והכל טוב.

איפה זה תופס אתכם. לא כל מי שיש לו הימנעות סנסורית נמצא על הספקטרום האוטיסטי, אבל בהחלט יש ילדים עם אוטיזם שיש להם הימנעות סנסורית. צריך להיזהר מהכללות.

השופט במשחק הכדורגל

ילדים כאלה מוצאים לפעמים פתרונות בעצמם. בכדורגל הם יהיו השופט. השופט לא מתלכלך ולא נתקע באחרים, הוא עומד בצד, מנהל את האירוע ומחליט מתי מתחילים. כך הוא גם משתתף, חלק מהמשחק, וגם שומר על עצמו ושולט.

ושוב: לא כל ילד שהוא השופט במשחק נמצא בדפוס של הימנעות.

כמה מודעות יש לילדים לזה? לפי ההרצאה, הרבה פעמים יותר משאנחנו חושבים. הם יודעים לבחור, ויודעים להגיד לא, כמו הילדה שלא נכנסת לארגז החול. מה הסביבה עושה? "אבל זה כל כך כיף, בואי, רק נשפוך עלייך קצת". התפקיד שלנו כמבוגרים הוא להקשיב להם וללמוד. ואם קשה לה, למצוא דרך לעזור לה, ולדרג לה את החשיפה.

רגישות יתר לגירויים

המאפיינים:

• תנועתיות יתר
• מוסחים בקלות, שמים לב לכל גירוי בסביבה
• מתקשים לסיים מטלה, כי הראש כבר במקום אחר
• סף תסכול נמוך

הם שומעים את הרעשים בחוץ, את המזגן ואת הזבוב. הם מרגישים הבדלי טמפרטורה. תנועה בחדר מפריעה להם, וגם מישהו שכותב לידם על טאבלט. מי שאין לו רגישות יתר מסתדר עם זה. להם זה באמת מפריע, כמו הקוץ בגרב. להגיד להם "תתעלם" לא עובד.

קשב. לפי ההרצאה, קשיי קשב יכולים להיראות בשני דפוסים: יש מי שלא שם לב, כמו ברישום נמוך, ויש מי שכל גירוי מקפיץ אותו.

מתי צריך התערבות

לא כשמשהו קיצוני, אלא כשיש פגיעה בתפקוד. כשהקושי פוגע ביכולת ללמוד, לעבוד או לאכול, צריך התערבות טיפולית. יש אנשים שמוצאים לעצמם אסטרטגיות, ואז לא צריך אותנו. ויש שלא מצליחים לבד, ואז צריך אנשי מקצוע.

ולכן צריך להיזהר לא לתת כותרת מהר. בתהליך של הערכה בוחנים מה הפרופיל של הילד: מה מפריע לו, מה הוא מפספס, מה מרגיע אותו ומה מווסת אותו. לא מה שנכון בשבילי.

דוגמה מהכיתה: נשימות. הרבה אנשים אומרים שנשימות עמוקות מרגיעות. יש מי שהמחשבה על נשימות דווקא מכניסה אותו ללחץ, ומשהו אחר מרגיע אותו. לכן הטיפול באנשים עם חוסר איזון תחושתי עדין ומורכב.

המודל של מילר

בשקופית הוצג המודל. בראשו Sensory Processing Disorder, הפרעה בעיבוד חושי, והיא מתחלקת לשלוש:

לפי ההרצאה, לא צריך להכיר את המודל לעומק, רק לדעת שהוא קיים. טבלה נוספת עם סוגי התגובות לפי מילר הייתה במצגת, ולא הוסברה, כי היא דומה לדפוסים של דאן בשמות אחרים.

שכיחות, ולמה זה חשוב

בהקלטה נשמעו לגבי הילדים הטיפוסיים שני מספרים, 19 ו-16. כאן נכתב 16, שהוא גם המספר שמקובל בספרות.

קושי בעיבוד החושי הוא גורם סיכון לרמת השתתפות נמוכה בתפקודי היום יום: לבוש, רחצה, משחק, אכילה, ויצירת קשרים חברתיים. למה?

שוב, תפקוד. אם יש לילד עניינים חושיים, אבל הוא מסתגל, יש לו חברים, והוא לומד ומתפתח, הכל בסדר. אם זה פוגע בלבוש, במשחק, באכילה או בקשרים החברתיים, צריך התערבות.

דוגמה מהקליניקה. ילד שהיה מוכן ללבוש רק זוג מכנסיים אחד, עם חגורה אחת סגורה חזק. כשהחגורה לא נמצאה, הוא לא היה מוכן לצאת. כל יום היה צריך לכבס לו את המכנסיים כדי שיוכל ללכת לגן, וגם כשהתחלפה העונה, הוא לא היה מוכן להחליף. זה כבר פוגע בתפקוד.

השאלון Sensory Profile

הפרופיל הסנסורי הוא כלי הערכה שפיתחה ויני דאן. היום יש Sensory Profile 2. יש לו גרסאות לגילים שונים: פעוטות, ילדים, גרסה מקוצרת, בית ספר, ומתבגרים ומבוגרים.

• מתייחס בעיקר לוויסות
• בשימוש נרחב בריפוי בעיסוק. לפי ההרצאה, תפגשו אותו בהכשרות הקליניות, בתרגום לעברית, או בדוחות
• איך הוא עובד: הרבה מאוד פריטים, שבודקים עד כמה דברים שונים מפריעים. מחשבים ציונים, ומקבלים פרופיל ודפוס של הילד

לא מספיק הציון. צריך להבין את התוכן. השאלון הוא בסיס לבניית תוכנית התערבות, ובסיס לשיחה עם ההורה, או עם האדם עצמו, כדי להבין ולמצוא פתרונות.

בדיקה עצמית

1. מה שלושת השלבים בעיבוד של גירוי, ומה קורה בכל אחד?
2. למה תינוק בתינוקייה נרגע כשמרימים אותו ומתנועעים איתו?
3. מה ההבדל בין רישום נמוך לבין התעלמות?
4. ילד בגן לא מוכן להיכנס לארגז החול, ובכדורגל הוא תמיד השופט. איזה דפוס זה יכול להיות, ומה הוא נותן לו?
5. לפי מה מחליטים אם צריך התערבות טיפולית?

תשובות.

1: קלט: הגירויים נקלטים דרך מערכות החושים. עיבוד: מערכת העצבים המרכזית מפענחת אותם. פלט: התגובה. כשהכל עובד, התגובה מסתגלת.

2: כי מגע ותנועה הם החושים הקרובים, הטקטילי והווסטיבולרי. לפי ההרצאה, הם הפרימיטיביים והראשוניים, שמשפיעים על האינטראקציה עם העולם בילדות המוקדמת.

3: ברישום נמוך הגירוי לא נרשם, וכאילו לא קיים. מי שמתעלם רשם את הגירוי, ובחר לא להגיב.

4: הימנעות סנסורית. התפקיד של השופט נותן לו שליטה: הוא משתתף במשחק, אבל לא מתלכלך ולא נתקע באחרים. אבל לא כל שופט במשחק נמצא בדפוס הזה.

5: לפי התפקוד. אם הקושי פוגע בלמידה, בעבודה, באכילה, בלבוש או בקשרים החברתיים, צריך התערבות. אם מתפקדים, גם עם קושי, זה בסדר.

עקרונות ההתפתחות

שלוש גישות

לפי ההרצאה, אלה הגדרות כלליות מאוד. הרעיון של דחף מולד חוזר גם בהרצאה 2: הדחף הפנימי מוביל את הילד לחפש את האתגר המתאים בדיוק.

העקרונות, בטבלה אחת

מה משפיע על ההתפתחות

גם הסביבה וגם התורשה. גורמי התורשה הם פנימיים, טבועים בקוד הגנטי. גם באופי, שמח יותר או ביישן יותר, יש חלקים גנטיים וחלקים סביבתיים.

והסביבה היא לא רק הבית: אקלים, תרבות, דת, שפה, מסכים והמצב הביטחוני משנים איך המשחק נראה. ובכל זאת, הרצף התנועתי הבסיסי זהה בכל העולם.

בסוף מסתכלים על תפקוד

זה החוט שמחבר את שתי ההרצאות:

• בהרצאה 1: ילד שלא זחל לא חייב טיפול. נורה אדומה נדלקת רק כשהדילוג פותח פערים, והילד לא מצליח להמשיך להתפתח
• בהרצאה 2: קושי בעיבוד חושי לבד לא מספיק. צריך התערבות כשהוא פוגע בתפקוד: ללמוד, לעבוד, לאכול, להתלבש, ליצור קשרים

לפי ההרצאה, תפקוד היא מילת המפתח, ותשמעו אותה בהרבה קורסים.

איפה זה תופס אתכם

• "כל שלב מכין את הבא" לא אומר שאי אפשר לדלג. יש ילדים שמדלגים על הזחילה, והכל תקין
• טווח של נורמה הוא לא היתר להתעלם. לפי ההרצאה, צריך להיות עם היד על הדופק, אבל לא להיכנס ללחץ
• "השפעה בין תחומים" היא "עשויה". איחור בתחום אחד לא תמיד משפיע על האחרים

בדיקה עצמית

1. מה ההבדל בין הגישה ההיררכית לגישה האקולוגית?
2. תנו דוגמה לעיקרון "מהכללי לספציפי".
3. מתי דילוג על שלב בהתפתחות הוא נורה אדומה?

תשובות.

1: בהיררכית מערכת העצבים מובילה, והשלבים קבועים מראש. באקולוגית ההתפתחות היא יחסי גומלין בין הילד לסביבה, והרצון של הילד לפעול הוא המניע העיקרי.

2: זריקת כדור: קודם שתי ידיים שדוחפות לאנשהו, ובהדרגה כדור קטן, ביד אחת, אל מטרה.

3: כשהילד לא מצליח להמשיך ולהתפתח בצורה תקינה, ונפתחים פערים. אז צריך התערבות טיפולית.

המוח, הגירוי והדחף הפנימי

המוח בשנים הראשונות

חוויות חוזרות מפעילות שוב ושוב את אותן רשתות עצביות, וכך מחזקות את הקשרים. קשרים שלא משתמשים בהם נחלשים. לכן ילדים רוצים את אותו סיפור, אותו שיר ואותו משחק, שוב ושוב.

הסדר קבוע, הקצב גמיש. סדר ההתפתחות של התהליכים העצביים נראה קבוע מראש, אבל הסביבה יכולה לשנות את הקצב. ויש תקופות רגישות, שבהן גירויים מסוימים הכרחיים להתפתחות תקינה.

מה זה גירוי

כל מה שמעורר את החושים. לא אלקטרודות, ולא משהו שקונים.

והתגובה לא תמיד גדולה. תגובה מזערית, מבט, חיוך קטן, כיווץ עיניים מול השמש, היא קטנה אבל משמעותית. התפקיד שלנו הוא להיות רגישים מספיק כדי לראות אותה.

הדחף הפנימי

בהרצאה 1: לפי הגישה האקולוגית, יש מנוע מולד שמניע את הילד להתפתח. בגללו אותו רצף תנועתי מופיע בכל העולם, עם הרבה צעצועים או בלי.

בהרצאה 2: הדחף הפנימי, המולד והתקין, מוביל את הילד לחפש הזדמנויות לאתגר המתאים בדיוק (Just Right Challenge). רוב הילדים לא צריכים הכוונה ממבוגרים כדי ללמוד מיומנויות בסיסיות.

התפקיד של המבוגר

לאפשר. לתת הזדמנויות לחוש ולנוע, ולחשוף את הילד לעולם, שכבר מלא גירויים. לא להגיד לו מה לעשות, ולא להתחיל מלקנות.

ולצד זה, לפי הרצאה 2: לשים לב שמה שנעים לילד אחד יכול להיות לא נעים לאחר. ילדה שנמנעת מארגז החול צריכה שיקשיבו לה, ושידרגו לה את החשיפה.

איפה זה תופס אתכם

• "לא צריך לקנות" לא אומר שצעצועים מיותרים. לפי ההרצאה, יש להם חשיבות. אבל הם לא מה שגורם לילד להתפתח
• Just Right Challenge ו-Just Right State הם שני דברים. הראשון הוא האתגר שהילד מחפש. השני הוא מצב של ויסות, בין רגיעה לכוננות

בדיקה עצמית

1. איך חוויות חוזרות משפיעות על הקשרים במוח?
2. למה אופניים של גיל שש הם לא מתנה טובה לילד בן שלוש?
3. מה התפקיד של המבוגר, לפי שתי ההרצאות?

תשובות.

1: הן מפעילות שוב ושוב את אותן רשתות עצביות ומחזקות את הקשרים. קשרים שלא משתמשים בהם נחלשים.

2: כי זה קשה מדי. הרגליים שלו לא מגיעות, והוא לא יכול לנוע איתם. האתגר המתאים הוא קצת קשה, לא בלתי אפשרי.

3: לאפשר: לתת הזדמנויות לחוש ולנוע, ולחשוף את הילד לגירויים שכבר קיימים בעולם. הדחף לעשות את השאר הוא של הילד.

דפוסי ההתפתחות התנועתית

הרצף

הרמת ראש, התהפכות והעברת משקל, ישיבה, משיכה לעמידה, תנועה לאורך רהיטים, עמידה לבד, הליכה.

לפי ההרצאה, הרצף הזה זהה בישראל, בסקנדינביה ובמדינות עולם שלישי, עם הרבה צעצועים או בלי. הסיבה היא הדחף הפנימי.

שלושה דפוסים

בהרצאה נמנו עוד שני דפוסים, יציבות פרוקסימלית ותנועה דיסטלית ותרגול תנועה. ההסבר עליהם לא נקלט בהקלטה.

למה זה ככה

• ההתפתחות המוטורית קשורה ישירות למערכת העצבים, למשל לציפוי של סיבי העצב במיאלין
• יש תקופות רגישות, שבהן גירויים מסוימים הכרחיים
• אי אפשר לבודד את המערכת המוטורית. כשבוחנים תפקוד, הכל ביחסי גומלין
• המערכת המוטורית מזינה את הסנסורית. מושיטים יד כדי למשש. לכן תנועה ותחושה מתפתחות יחד

הדוגמה: הושטת יד לחפץ

1. יציבות של מרכז הגוף
2. הושטת היד אל החפץ
3. הרמה עם כל האצבעות
4. אחיזה מדויקת יותר באצבעות

האחיזות עצמן הודגמו ביד בהרצאה, ולא נשמעו בהקלטה. כאן רואים שני דפוסים בבת אחת: מהמרכז להיקף, ומגס לעדין.

אינטגרציה פירושה שילוב, של תנועות ושל קבוצות שרירים. לפי ההרצאה, זו מילה חשובה מאוד בתואר.

איפה זה תופס אתכם

• צפלוקאודלי הוא אנכי, פרוקסימלי-דיסטלי הוא מבפנים החוצה. שניהם כיוונים, אבל על צירים שונים
• "פרוקסימלי" ו"דיסטלי" חוזרים בהרצאה 2 כחלוקה של החושים, לקרובים ולרחוקים. זה מושג אחר

בדיקה עצמית

1. למה תינוק מרים את הראש לפני שהוא יושב?
2. מה צריך לפני שאפשר להשתמש בידיים?
3. מה בא קודם, אחיזה בכל האצבעות או אחיזה מדויקת?

תשובות.

1: לפי הדפוס הצפלוקאודלי, השליטה מתחילה בשרירי הראש ומתקדמת כלפי מטה. ישיבה דורשת שליטה בגב.

2: יציבות של הראש, הצוואר והגב. לפי הדפוס הפרוקסימלי-דיסטלי, השליטה מתקדמת מהמרכז אל הגפיים.

3: אחיזה בכל האצבעות. מגס לעדין: קבוצות שרירים גדולות קודמות לקטנות.

עיבוד חושי ואינטגרציה סנסורית

חושים ותנועה יחד

סנסורי הוא החושים, מוטורי הוא התנועה. הגירויים מהחושים מזינים את המוח, והמערכת המוטורית מזינה את המערכת הסנסורית: מושיטים יד כדי למשש, ויש הבדל בין להניח את היד לבין להזיז אותה.

לכן הן משולבות ומתפתחות יחד. בקורס לומדים אותן בנפרד, רק כדי להבין את המושגים.

מסלול הגירוי

כשהתגובה מאפשרת להמשיך לתפקד, היא תגובה מסתגלת. לפעמים זה אומר להתעלם, לפעמים לסגור את הדלת, לפעמים להתרחק ממשהו חם, ולפעמים להישאר עוד רגע עם בד נעים. ולפעמים בכי או הימנעות הם התגובה המתאימה: מול ריח רע מאוד, "מה זה הריח הזה?" היא התגובה המסתגלת.

ההתנהגות היא רצף. קושי בקלט, בעיבוד או בפלט יכול להביא לתגובות לא מסתגלות: חוסר שקט, קושי להתרכז, קושי להמשיך במה שתכננו.

מערכות החושים

החושים הקרובים הם הפרימיטיביים והראשוניים, ומשפיעים על האינטראקציה עם העולם בילדות המוקדמת. לכן מה שמרגיע תינוק בתינוקייה הוא מגע, כשמרימים ומחזיקים אותו, ותנועה, כשהולכים איתו.

בהרבה מהספרות של ריפוי בעיסוק נמנית עם החושים הקרובים גם תחושת העומק (פרופריוספציה), והטעם לא תמיד נמנה עם הרחוקים. בהרצאה החלוקה הייתה זו שבטבלה.

אינטגרציה סנסורית

לפי ג'ין איירס: תהליך נוירולוגי שמארגן תחושות מהגוף ומהסביבה, ומאפשר להשתמש בגוף באופן יעיל בסביבה.

• המוח בוחר, משפר, מעכב, משווה ומשייך את המידע הסנסורי, בצורה גמישה
• כל מידע חדש מתווסף למה שהיה
• תגובות מסתגלות מקדמות שוב את האינטגרציה, ובאות לידי ביטוי בהשתתפות עיסוקית וחברתית
• הילד לומד לתת משמעות לתחושות: נעים, לא נעים, מהר, לאט, חזק, חלש

איך זה מתפתח? בחשיפה ובהתנסויות חוזרות. אותו עיקרון שבהרצאה 1 חיזק את הקשרים במוח.

פקק תנועה נוירולוגי

מושג נוסף של איירס, לקושי בעיבוד. תדמיינו שאתם תקועים בפקק שלא נגמר: חרדה, תסכול, חוסר אונים, דופק מואץ, הזעה. כך יכול להרגיש מי שהעיבוד שלו לא יעיל, כשגירוי שאחרים בקושי שמים לב אליו מציף אותו.

ויסות

ויסות מספק הוא אינטראקציה מתמדת בין היכולת של הילד להסתגל לגירוי, לבין רמת הקלט שהוא קולט. כשהוויסות יעיל, הילד מגיב לכל סוג של מידע סנסורי באופן מותאם.

הרף אישי. מה שמכניס אחד לכוננות, אחר לא ישים לב אליו. ואצל אותו אדם זה יכול להשתנות בין הבוקר לערב. לכן צריך להבין את הפרופיל הסנסורי של כל ילד.

איפה זה תופס אתכם

• זה לא רק להתפתחות לא תקינה. לפי ההרצאה, קלט, עיבוד ופלט הם לכולם, והוויסות הוא רצף
• "קרוב" ו"רחוק" כאן הם חושים, לא כיוון התפתחות. הדפוס הפרוקסימלי-דיסטלי מהרצאה 1 עוסק בשליטה בשרירים, מהמרכז אל הגפיים
• מה שמרגיע אותי לא בהכרח מרגיע אחר. נשימות עמוקות מרגיעות רבים, ויש מי שדווקא נלחץ מהן

בדיקה עצמית

1. במה המערכת המוטורית תורמת למערכת הסנסורית?
2. מה המוח עושה עם המידע הסנסורי, לפי איירס?
3. מה זה Just Right State?

תשובות.

1: היא מזינה אותה. כשמזיזים את היד על משהו, כדי לגעת ולמשש, נקלט מידע שלא היה נקלט מהנחת היד בלבד.

2: בוחר, משפר, מעכב, משווה ומשייך אותו, בצורה גמישה ומשתנה. כל מידע חדש מתווסף למה שכבר היה.

3: מצב של ויסות יעיל, באמצע הרצף שבין רגיעה לכוננות: קשובים ומגיבים, בלי להיות במתח.

ארבעת הדפוסים של דאן

המודל בטבלה

ויני דאן, 1997. מודל העיבוד הסנסורי מבוסס על המפגש בין סף התגובה הנוירולוגי לבין אופן התגובה ההתנהגותית: פסיבי או פעיל.

לפי ההרצאה, לא צריך לזכור את הטבלה בדיוק. כן צריך לזהות את הדפוסים.

ארבעת הדפוסים

ההשוואה לצמא. בחיפוש, הילד כמו צמא שכוס מים לא מספיקה לו. ברגישות יתר, כל טיפה כבר יותר מדי.

מה עוזר, ומה לא

• ברישום נמוך: להגביר את הגירוי. לחזור, לבוא קרוב, לקרוא חזק יותר, להיעזר בחוש אחר
• בהימנעות: להקשיב לילד, ולא לשכנע "זה כל כך כיף". אם קשה לו, למצוא דרך לעזור ולדרג את החשיפה
• ברגישות יתר: "תתעלם" לא עובד. כמו קוץ בגרב: עד שלא מוציאים אותו, אי אפשר להתרכז

מתי זו בעיה

כשנפגע התפקוד. לא כשמשהו נראה קיצוני.

קושי בעיבוד חושי הוא גורם סיכון להשתתפות נמוכה בלבוש, ברחצה, במשחק, באכילה ובקשרים חברתיים:

• הימנעות: לא משתתף בכדורגל, בארגז החול, בחוגים, ומפספס התפתחות
• חיפוש: הידיים שלו כל הזמן על הבגדים של מי שלידו, ולא רוצים לשחק איתו
• רישום נמוך: לא תופס את הכדור, ולא בוחרים אותו לקבוצה

ומהצד השני: ילד עם עניינים חושיים, שיש לו חברים, והוא לומד ומתפתח, לא צריך התערבות.

המודל של מילר, והשאלון

לוסי מילר, 2007. בראש המודל Sensory Processing Disorder, והוא מתחלק להפרעה בוויסות החושי, להפרעה מוטורית על בסיס חושי ולהפרעה בהבחנה החושית. לפי ההרצאה, מספיק לדעת שהמודל קיים.

Sensory Profile, היום Sensory Profile 2, של ויני דאן: שאלון ארוך שבודק עד כמה דברים שונים מפריעים, ובונה פרופיל ודפוס. בשימוש נרחב בריפוי בעיסוק. לא מסתפקים בציון: צריך להבין את התוכן, ולשוחח עם ההורה.

שני המודלים מבוססים על העבודה של ג'ין איירס על אינטגרציה סנסורית.

איפה זה תופס אתכם

• הימנעות היא פעילה, רגישות היא פסיבית. בשתיהן הסף נמוך. ההבדל הוא אם הילד עושה משהו כדי להתרחק מהגירוי
• רישום נמוך הוא לא התעלמות. מי שמתעלם רשם את הגירוי ובחר לא להגיב
• לא כל שופט במשחק נמנע, ולא כל מי שנמנע הוא על הספקטרום. לפי ההרצאה, יש ילדים עם אוטיזם שיש להם הימנעות סנסורית, אבל צריך להיזהר מהכללות
• הסרטון של הילדים הצבועים הוא הדגמה, לא אבחנה

בדיקה עצמית

1. מה משותף לרישום נמוך ולחיפוש, ומה מבדיל ביניהם?
2. למה ילדים בדפוס של הימנעות צריכים שליטה וטקסים קבועים?
3. ילד בדפוס של חיפוש יושב במפגש בגן. למה זה יכול לפגוע בקשרים החברתיים שלו?

תשובות.

1: בשניהם הסף גבוה, וצריך הרבה גירוי. ברישום נמוך התגובה פסיבית, והגירוי פשוט לא נרשם. בחיפוש התגובה פעילה, והילד מחפש עוד ועוד גירוי.

2: כי כך הם בוחרים לאיזה גירוי להיחשף, ויודעים מראש מה יקרה. שינוי אומר שהמצב לא בשליטה שלהם.

3: הוא צריך כל הזמן למשש משהו, והידיים שלו על הבגדים של מי שיושב לידו. זה מעצבן את האחרים, והם לא רוצים לשחק איתו.

הבחנות שקל לבלבל

בטבלה אחת

חושים קרובים ורחוקים, לפי ההרצאה

החושים הקרובים הם הפרימיטיביים והראשוניים. בהרבה מהספרות נמנית איתם גם תחושת העומק (פרופריוספציה), ולא בכל המקורות הטעם נחשב לחוש רחוק.

שלוש הגישות, בשורה אחת כל אחת

• היררכית: מערכת העצבים מובילה, בשלבים קבועים
• ספירלית: מעגלית, בכמה ערוצים במקביל
• אקולוגית: יחסי גומלין עם הסביבה, והרצון של הילד מניע

בדיקה עצמית

1. ילדה בת חצי שנה נבדקת עכשיו בתחום המוטורי, השפתי, התחושתי והחברתי. זו חלוקה אורכית או רוחבית?
2. מה ההבדל בין רגישות יתר להימנעות, אם בשתיהן הסף נמוך?
3. האם "פרוקסימלי" בהרצאה 1 ובהרצאה 2 הוא אותו מושג?

תשובות.

1: רוחבית. כמה תחומים בנקודת זמן אחת.

2: אופן התגובה. ברגישות יתר הגירוי מפריע, והתגובה פסיבית. בהימנעות הילד פועל כדי להתרחק מהגירוי.

3: לא. בהרצאה 1 זה דפוס תנועתי, השליטה מהמרכז אל הגפיים. בהרצאה 2 זו קבוצה של חושים, הקרובים.

דוגמאות מהקורס

אלה לא תרגילים של הקורס. הדוגמאות הוזכרו בהרצאות, והפירוק לנושאים נכתב כאן.

1. אבא קורע דף נייר

מה קורה: אבא קורע דף נייר פשוט מול תינוקת קטנה, והיא מתפקעת מצחוק ורוצה עוד.

הרצאות: 1, 2.

מה לשים לב: גם בכי יכול להיות תגובה מתאימה. ההתפתחות יכולה להיות תקינה גם כשגירויים מסוימים לא נעימים.

2. ילד שלא זחל

מה קורה: ילד דילג על הזחילה, והיום הוא הולך ורץ מצוין.

הרצאות: 1.

מה לשים לב: "כל שלב מכין את הבא" לא אומר שמי שדילג חייב טיפול.

3. הילדה שלא נכנסת לארגז החול

מה קורה: ילד משחק בארגז החול בכיף. ילדה עומדת בחוץ ולא נכנסת.

הרצאות: 2.

מה לשים לב: ילד בדפוס של חיפוש יבקש שיקברו אותו בחול. אותו גירוי, שתי תגובות הפוכות.

4. הנדנדה

מה קורה: בגן השעשועים ילד אחד מבקש שינדנדו לאט, אחר רגיל, ושלישי מבקש חזק, עוד יותר חזק, ועכשיו סיבוב.

הרצאות: 2.

מה לשים לב: כמו צמא. לאחד לגימה מספיקה, ולאחר כוס שלמה לא מספיקה.

5. שני ילדים צבועים

מה קורה: בסרטון ישן, שני אחים קטנים מרחו על עצמם צבע, והאבא מגלה אותם.

הרצאות: 1, 2.

מה לשים לב: לפי ההרצאה, זו הדגמה ולא אבחנה. לילדים האלה לא בהכרח יש בעיה.

6. אופניים של גיל שש

מה קורה: קונים לילד בן שלוש, שרק מתחיל לרכוב, אופניים לגיל שש, "שיהיה לו".

הרצאות: 1, 2.

מה לשים לב: ילד בן שנה שכבר רוכב על אופניים הוא הדוגמה מהרצאה 1 לגיל תפקודי שגבוה מהכרונולוגי.

7. רק זוג מכנסיים אחד

מה קורה: ילד שמוכן ללבוש רק זוג מכנסיים אחד, עם חגורה אחת סגורה חזק. בלי החגורה הוא לא יוצא מהבית.

הרצאות: 2.

מה לשים לב: אותו קושי חושי אצל ילד שמתפקד לא היה דורש התערבות. מה שקובע הוא התפקוד.

דף עזר

המוח בשנים הראשונות

חוויות חוזרות מחזקות קשרים. קשרים שלא משתמשים בהם נחלשים.

גילים ומדידות

שלוש גישות

עקרונות ההתפתחות

• כל תחום בקצב שלו, וכל ילד בקצב שלו. טווח של נורמה
• כל התחומים קשורים זה לזה
• רצף קבוע, וכל שלב מכין את הבא. מצטבר
• מהכללי לספציפי
• כיוון חיובי, בהתאם לגיל הכרונולוגי
• איחור בתחום אחד עשוי להשפיע על אחרים
• ציפיות של אחרים משפיעות על הילד
• תחום אחד יכול להיות מודגש על חשבון אחר
• ההתקדמות לא עקבית: פרצים ועצירות
• תלויה בהבשלה ובאינטראקציה עם הסביבה, בתורשה ובסביבה

דפוסי ההתפתחות התנועתית

הרמת ראש ← השענות על המרפקים ← ישיבה ← עמידה ← הליכה

עיבוד חושי

קלט ← עיבוד ← פלט. בתפקוד תקין: תגובה מסתגלת.

זו החלוקה לפי ההרצאה. בהרבה מהספרות נמנית עם הקרובים גם תחושת העומק.

המודל של דאן

שכיחות, לפי ההרצאה: 5 עד 16 אחוז מהילדים הטיפוסיים, 40 עד 90 אחוז מילדים עם מוגבלויות. מתי מתערבים: כשנפגע התפקוד.

מודלים וכלים: דאן, 1997. מילר, 2007, Sensory Processing Disorder. השאלון Sensory Profile 2.

מילון מונחים

סיכום למבחן

הרצאה 1 — המוח, עקרונות ההתפתחות ודפוסי התנועה

• גדילה מול התפתחות: גדילה היא שינוי מדיד בגוף, גובה ומסה. התפתחות היא שינוי בתפקוד. ילד יכול לגדול יפה ולהיות בעיכוב התפתחותי
• גיל כרונולוגי נקבע לפי תאריך הלידה, גיל תפקודי לפי מה שהילד עושה. גיל מתוקן משמש אצל פגים
• המוח, לפי ההרצאה: בלידה כרבע מהמוח של מבוגר, ועד גיל חמש כ-90 אחוז. חוויות חוזרות מחזקות את הקשרים, וקשרים שלא משתמשים בהם נחלשים
• שלוש גישות: היררכית, מערכת העצבים מובילה. ספירלית, תהליך מעגלי בכמה ערוצים במקביל. אקולוגית, יחסי גומלין עם הסביבה, והרצון של הילד לפעול מניע
• צפלוקאודלי: מהראש לרגליים. הרמת ראש, השענות על המרפקים, ישיבה, עמידה, הליכה. פרוקסימלי-דיסטלי: מהמרכז אל הגפיים. ומגס לעדין

הרצאה 2 — תחושה, אינטגרציה סנסורית וויסות

• קלט, עיבוד ופלט: הגירוי נקלט בחושים, מערכת העצבים המרכזית מפענחת אותו, ויוצאת תגובה. בתפקוד תקין זו תגובה מסתגלת
• חושים קרובים, לפי ההרצאה: הטקטילי והווסטיבולרי, הפרימיטיביים והראשוניים. רחוקים: ראייה, שמיעה, ריח וטעם
• אינטגרציה סנסורית, לפי איירס: תהליך נוירולוגי שמארגן תחושות מהגוף ומהסביבה, ומאפשר להשתמש בגוף באופן יעיל בסביבה
• המודל של דאן: סף גבוה ותגובה פסיבית, רישום נמוך. סף גבוה ופעילה, חיפוש. סף נמוך ופסיבית, רגישות יתר. סף נמוך ופעילה, הימנעות
• תפקוד הוא מה שקובע: מתערבים כשהקושי פוגע בתפקוד. לפי ההרצאה, יש קשיים כאלה אצל 5 עד 16 אחוז מהילדים הטיפוסיים

מה חוזר לאורך הקורס

1. חושים ותנועה יחד: המערכת המוטורית מזינה את המערכת הסנסורית. לומדים אותן בנפרד, אבל אצל הילד הן מתפתחות יחד
2. חשיפה וחזרה, בלי לקנות: הקשרים במוח מתחזקים מחוויות חוזרות, והאינטגרציה מתפתחת מהתנסויות. הדחף הפנימי מוביל את הילד, והתפקיד שלנו הוא לאפשר לו לחוש ולנוע
3. רצף, ולא נקודה: טווח של נורמה בהתפתחות, רצף בוויסות החושי, ובסוף התפקוד הוא שקובע אם צריך התערבות