הרצאה 1 · 20.10

המוח, עקרונות ההתפתחות ודפוסי התנועה

הרצאת פתיחה, 69 דקות. ילדים בהקשר שלהם, המוח בשנים הראשונות, גיל כרונולוגי ותפקודי, גדילה מול התפתחות, שלוש גישות להתפתחות, העקרונות הכלליים, מה זה סנסומוטורי, ושלושה דפוסים בהתפתחות התנועה.

בעמוד

• על הקורס
• ילדים בהקשר שלהם
• למה לומדים התפתחות תקינה
• המוח בשנים הראשונות
• איך מגרים את המוח
• גיל כרונולוגי, תפקודי ומתוקן
• גדילה מול התפתחות
• שלוש גישות להתפתחות הילד
• ועוד 5

בשבע הדקות הראשונות יש שאלון היכרות וסידורים טכניים, והקול בהן כמעט לא ברור. הסרטון מדקה 0:07 לא הוקרן בסוף, והוא מתואר כאן לפי מה שסופר עליו. התשובות של הסטודנטיות נשמעות רק בחלקן. מדקה 1:06 ועד סוף ההקלטה (1:09) אין קול, ולכן ההסבר על שני הדפוסים האחרונים של התנועה לא נקלט. הגרף והתמונה הוצגו בשקופיות, ומתוארים כאן לפי מה שנאמר עליהם.

על הקורס

• קורס עיוני, פרונטלי, ורובו בכיתה. בשני השיעורים האחרונים הסטודנטים מציגים
• שינוי במערכת: אחד השיעורים מתקיים בזום, באופן חד-פעמי, ואולי יהיה עוד שינוי במהלך הסמסטר. התאריך המדויק לא היה ברור בהקלטה
• במטלות אסור להשתמש בבינה מלאכותית. לפי ההרצאה, משתמשים ביצירתיות, בידע שנרכש בקורס ובחוכמה שלכם
• הקורס עוסק בהתפתחות התקינה. עיכובים התפתחותיים נלמדים בקורס שנתי בשנה הבאה. כשמובאת כאן דוגמה של התפתחות לא תקינה, היא רק כדי להמחיש

הציון

לפי ההרצאה, ציון עובר בכל רכיב הוא 70, ואי אפשר להיכשל ברכיב אחד ולעבור את הקורס. יש חובת נוכחות: היעדרות של 30 אחוז מהשיעורים או יותר מביאה לציון נכשל, בלי קשר לציונים האחרים. הפרטים המחייבים בסילבוס.

ילדים בהקשר שלהם

נקודת המוצא: כדי להבין ילדים, ואחר כך גם מתבגרים, מבוגרים וזקנים, חייבים לראות אותם בהקשר הפיזי והתרבותי שבו הם חיים.

מה יכול להיות שונה בין ילדים בסביבות שונות, לפי מה שעלה בכיתה:

מה עושים עם זה: מבינים איפה הילדים גרים, איפה הם לומדים ואיפה הם משחקים, ועובדים איתם בהקשרים היומיומיים שלהם, עם התמקדות במעורבות שלהם בפעילויות רגילות. מה ששיחקו בבית אחד מתאים לתרבות של המשפחה, השכונה והעיר שלו. זה לא אומר שכל הילדים צריכים לשחק אותו דבר.

התפקיד שלנו כבוגרים: לדעת מה קורה אצלם בבית, כדי להבין את המשחק ואת ההתפתחות שלהם.

למה לומדים התפתחות תקינה

• התפתחות תקינה היא הבסיס לתפקוד תקין של הילד בכל פעילות יומיומית
• הכרת התהליך התקין היא הבסיס להבנת התפקוד הלקוי. קודם צריך לדעת מה טיפוסי, ורק אז אפשר להבין מה זה עיכוב התפתחותי או התפתחות לא טיפוסית

המוח בשנים הראשונות

הגרף. בשקופית הוצג גרף, ולפי ההרצאה לא צריך לזכור אותו בעל פה. יש בו קו לכל תחום: שמיעה, ראייה, ויסות רגשי, שפה, מיומנויות חברתיות, מגיל 0 עד 7. כל הקווים עולים בחדות בשנים הראשונות, כמעט אחד על השני, ואז יורדים בהדרגה. קצב התפתחות עצום, בהרבה תחומים בבת אחת.

אין דבר כזה "רק משחק". כשאומרים על תינוק שהוא רק ישן, או רק משחק, מפספסים מה קורה. בזמן שהוא משחק ומסתכל, כל זה מתרחש. זו עבודה קשה, ולכן גם ישנים הרבה. וגם "הוא רק ילד": בגיל חמש המוח כבר קרוב לגודל של המוח הבוגר. יש לו עוד דרך ארוכה, אבל גם המון יכולות.

בהרצאה נאמר שעד הלידה חלק גדול מתאי המוח פועלים במנותק זה מזה. זה פישוט: קשרים בין תאי עצב מתחילים להיווצר כבר ברחם, אבל רובם נוצרים אחרי הלידה, בשנים הראשונות.

חוויות חוזרות

חוויות חוזרות מפעילות שוב ושוב את אותן רשתות של תאי עצב, וזה מה שמחזק את הקשרים. קשרים שכמעט לא משתמשים בהם נחלשים.

מה זה חוויה חוזרת, לפי הדוגמאות מהכיתה:

• סדר יום קבוע, למשל לפני השינה. הילד לומד רצף
• אותו סיפור ואותו שיר, שוב ושוב, עד שהמבוגרים כבר לא יכולים לשמוע
• אותו משחק: לדפוק בפטיש מיליון פעם

מה שלנו כבר משעמם, בשבילם זו הדרך ליצור את הקשרים במוח, וזה הזמן לעשות את זה.

השנים הראשונות הן זמן קריטי. התינוק זקוק לגירוי כדי שהמבנים במוח יתפתחו, והמוח זקוק לגירוי מתמיד כדי לשמור על חיוניות. סדר ההתפתחות של התהליכים העצביים נראה קבוע מראש, אבל הקצב ניתן לשינוי על ידי הסביבה.

לפי ההרצאה, מבנה במוח שלא מקבל גירוי מתאים עלול להיפגע, ולפעמים הנזק בלתי הפיך. כדאי לקרוא את זה יחד עם מה שנאמר בהמשך, על תקופות רגישות: יש תקופות שבהן גירויים מסוימים הכרחיים להתפתחות תקינה. נזק בלתי הפיך מתועד בעיקר במערכות כאלה ובתקופות כאלה, ולא בכל גירוי שהוחמץ.

איך מגרים את המוח

גירוי של המוח הוא לא אלקטרודות במעבדה. הוא פשוט: להפעיל את הילד במשחקים, בסיפורים ובהפעלות, כדי לנצל כמה שיותר מהפוטנציאל שלו, גם כשהתגובה שלו מזערית.

• טיול בעגלה, עוד לפני שהילד רץ בגן השעשועים: בעלי חיים, צמחים, קולות, צבעים, ריחות, טמפרטורה. זה מעורר את החושים
• כל מה שמעורר את החושים הוא גירוי. זה לא משהו שצריך לקנות

הסרטון של הנייר

מה יש בו: אבא לוקח דף נייר, כנראה דף טיוטה פשוט, וקורע אותו מול תינוקת קטנה. היא מתפקעת מצחוק, וממש רואים שהיא רוצה שיעשה את זה שוב. אחרי כל הצעצועים היקרים, גם חתיכת נייר עושה את העבודה.

איזה גירוי יש שם:

למה היא צוחקת ולא בוכה? זה חדש בשבילה, היא באינטראקציה עם אבא שלה, והצליל נעים לה, כמו לשמוע שיר יפה. אבל היא גם הייתה יכולה לבכות. יש ילדים, וגם מבוגרים, שגירויים מסוימים, שמיעתיים או אחרים, לא נעימים להם, וההתפתחות שלהם עדיין תקינה. על זה בהרצאה על תחושה.

תגובה מסתגלת

לפעמים בכי או הימנעות הם התגובה המתאימה, ולא הנאה. אם יהיה פה פתאום ריח רע מאוד, התגובה המסתגלת היא "מה זה הריח הזה?". "איזה ריח מעולה" היא תגובה פחות מסתגלת. וכך עם כל גירוי.

תגובה מזערית

תגובה לגירוי היא לא תמיד שמחה והילולה. היא יכולה להיות קטנה מאוד:

• מבט קטן, חיוך קטן
• או הפוך: התרחקות קטנה, כיווץ עיניים מול שמש חזקה, שהוא ניסיון להגן

קטנה, אבל משמעותית. גם מבוגרים מגיבים ככה, לפעמים בעוצמה ולפעמים בקטנה. התפקיד שלנו כבוגרים: להיות רגישים מספיק גם לתגובות המזעריות של התינוק.

גיל כרונולוגי, תפקודי ומתוקן

ומהצד השני: ילד בן שנה עם עיכוב התפתחותי, שלא מרים את הראש, לא יושב ולא מצליח לאכול מוצקים. הגיל הכרונולוגי שלו שנה, והגיל התפקודי שלו נמוך בהרבה.

ההגדרה המדויקת של גיל מתוקן לא נאמרה בהרצאה. המקובלת: הגיל הכרונולוגי, פחות הזמן שחסר להיריון עד הלידה במועד.

גדילה מול התפתחות

הן לא חייבות ללכת יחד. ילד יכול לגדול יפה, להיות גבוה מאוד, ועדיין להיות בעיכוב התפתחותי. וילד יכול להתקדם התפתחותית ולהיות נמוך מאוד. אז יש עיכוב בגדילה, ולא בהתפתחות.

שלוש גישות להתפתחות הילד

לפי ההרצאה, אלה הגדרות כלליות מאוד, על קצה המזלג.

הדחף המולד. לפי הגישה האקולוגית יש מנוע מולד שמניע את הילד לרצות להתפתח. אף אחד לא אומר לתינוק שהגיע הזמן להתחיל ללמוד ללכת. זה פשוט קורה, כי יש לו את הדחף, והוא פועל ביחסי גומלין עם הסביבה.

איפה זה תופס אתכם. בשלוש הגישות הסדר קבוע והקצב אישי. ההבדל הוא איך הן מתארות את התהליך: בהיררכית מערכת העצבים מובילה, בספירלית כמה ערוצים מתקדמים במקביל, ובאקולוגית התפתחות היא מפגש בין הילד לסביבה, שהרצון שלו מניע.

עקרונות כלליים בהתפתחות הילד

טווח של נורמה

לפי ההרצאה, "זו לא שאלה למבחן, זו שאלה ללב". שישה חודשים, שמונה חודשים: אלה ממוצעים מחקריים. יש טווח של נורמה, וזה לא שביום שבו התינוק בן חצי שנה הכל קורה. בגידול ילדים צריך להיות עם היד על הדופק, אבל לא להיכנס ללחץ. לכל ילד הקצב שלו.

רצף קבוע, ומה קורה כשמדלגים

כל שלב מכין את הבא: זחילה, ישיבה, עמידה, הליכה. וכשמתחילים ללכת, לא שוכחים לשבת ולזחול.

ומי שלא זוחל? רוב הילדים בעולם זוחלים, אבל יש ילדים שמדלגים על הזחילה, הולכים ורצים מצוין, וממשיכים בחייהם. ויש ילדים שמדלגים על שלבים, לא מצליחים להמשיך להתפתח בצורה תקינה, ונפתחים פערים. זו נורה אדומה, ואז צריך התערבות טיפולית. ילד שלא זחל לא חייב טיפול.

הדוגמאות מההרצאה

• מצטבר: הליכה ראשונה היא "הליכת פינגווין": בסיס רחב, והגוף מתנדנד. רק אחריה באה הליכה יציבה, על בסיס צר יותר
• מהכללי לספציפי: זריקת כדור. בהתחלה הילד לא מצליח לעזוב את הכדור. אחר כך שתי ידיים דוחפות אותו לאנשהו, בלי מטרה. בהדרגה: כדור קטן יותר, ביד אחת, אל מטרה
• השפעה בין תחומים, כשאין: עיכוב בהליכה, כשהידיים עובדות, הקוגניציה תקינה, והילד חברותי ויוצר קשר עין
• השפעה בין תחומים, כשיש: עיכוב בדיבור. הילד יכול לרוץ בגן השעשועים, אבל בלי דיבור הוא ייצור פחות קשרים חברתיים
• ציפיות: לבוגרים קשה לא לצפות, אבל זה משפיע על הילדים. במיוחד כשהסביבה אומרת ושואלת המון, גם אנשים זרים לגמרי
• תחום על חשבון תחום: בסביבות גיל ארבע ילד אחד שקוע כל הזמן בציור, ואחר בכדורגל בחצר. האנרגיה הולכת לתחום אחד, ואחר כך זה מתאזן
• תנודות: תקופה של מילה חדשה כל יום, ואז רמה קבועה, ושוב קפיצה

אורכית ורוחבית

מה משפיע על ההתפתחות

• האינטראקציה עם הסביבה
• גורמי תורשה: גורמים פנימיים שטבועים בקוד הגנטי

שאלה מהכיתה: ומה עם האופי, ילד שמח יותר או ביישן יותר? לפי ההרצאה, יש בזה חלקים גנטיים וחלקים סביבתיים. כך גם דפוסי ההתמודדות של ילדים ומבוגרים עם מציאות מורכבת: הם תלויים גם בסביבה וגם בתורשה.

מה זה סנסומוטורי

גירויים סנסוריים מכל החושים, שמיעה, ראייה, מגע ועוד, מזינים את המוח כל הזמן. אבל גם המערכת המוטורית מזינה את המערכת הסנסורית: מושיטים את היד כדי לגעת ולמשש. ויש הבדל בין להניח את היד על משהו לבין להזיז אותה עליו.

לכן שתי המערכות משולבות ומתפתחות יחד. בקורס לומדים אותן בנפרד, שיעור על התפתחות מוטורית ושיעור על התפתחות סנסורית, רק כדי ללמוד את המושגים. אצל הילדים זה קורה ביחד.

עקרונות אוניברסליים בהתפתחות המוטורית

1. היא קשורה ישירות להתפתחות מערכת העצבים, למשל למידת הציפוי של סיבי העצב במיאלין
2. יש תקופות רגישות במיוחד לתנאים חיצוניים. גירויים מסוימים הכרחיים להתפתחות תקינה, ובלעדיהם ההתפתחות עלולה להיפגע ולהתפתח להפרעה
3. יחסי גומלין בין מערכות הגוף. כשבוחנים תפקוד של ילד, אי אפשר לייחס אותו למערכת המוטורית לבד

התמונה

בשקופית הוצגה תמונה ישנה בשחור-לבן של הורה ותינוק קטן. מה שעלה עליה בכיתה: מגע עדין, קשר עין, קצת חיוך של התינוק. הוא נראה רגוע ונינוח, ונראה שנעים לו. שניהם בתוך הסיטואציה, בתקשורת.

התינוק עוד לא הולך ולא רץ, ובכל זאת רואים בתמונה אחת את הקשר בין הסנסורי למוטורי.

רצף אחד בכל העולם

למרות כל ההבדלים בין מדינות, אקלים, תרבויות ושפות, יש דברים עקביים. התינוק מרים קצת את הראש, ואז יותר, מתחיל להתהפך ולהעביר משקל, יושב, מושך את עצמו לעמידה, נע לאורך רהיטים, עומד לבד, ולבסוף הולך.

זה קורה בישראל החמה, בסקנדינביה המושלגת, ובמדינות עולם שלישי. עם הרבה צעצועים או עם מעט. הסיבה, לפי ההרצאה: הדחף הפנימי. גם בלי צעצועים, ילדים מוצאים בסביבה שלהם את מה שיגרה אותם ויקדם אותם.

דפוסי ההתפתחות התנועתית

לא סתם מגיעים משכיבה על הבטן להליכה. הרבה חוקרים בדקו את השלבים, ויש דפוסים שחוזרים בצורה אוניברסלית. בהרצאה נמנו חמישה:

1. צפלוקאודלי: מהראש לרגליים
2. פרוקסימלי-דיסטלי: מהמרכז להיקף
3. מגס לעדין: מיומנויות מוטוריות גסות ועדינות
4. יציבות פרוקסימלית ותנועה דיסטלית
5. תרגול תנועה

שלושת הראשונים הוסברו. ההסבר על שני האחרונים לא נקלט בהקלטה.

1. צפלוקאודלי: מהראש לרגליים

השליטה המוטורית הגסה מתחילה בשרירים של אזור הראש, וממשיכה כלפי מטה לכיוון הרגליים: ראש, צוואר, חגורת הכתפיים, גב תחתון, ועד הרגליים.

לכן המיומנויות מופיעות בסדר הזה:

הרמת ראש ← השענות על המרפקים ← ישיבה ← עמידה ← הליכה

2. פרוקסימלי-דיסטלי: מהמרכז להיקף

השליטה בשרירים מתפתחת ממרכז הגוף, שרירי הצוואר, בית החזה והגב, לכיוון החלקים הרחוקים: הידיים והרגליים.

כדי להשתמש בידיים, למשל לזרוק כדור, צריך קודם יציבות של הראש, הצוואר והגב. רק אז הידיים משוחררות לפעול.

3. מגס לעדין

הפעלה ושילוב של קבוצות שרירים גדולות קודמים לאלה של קבוצות שרירים קטנות. זה מה שמאפשר לעדן את התנועה, ולהפריד בין איברים שונים.

הדוגמה: הושטת יד לחפץ. קודם צריך יציבות, אחר כך הילד מצליח להושיט את היד, ורק אז מתפתחת העדינות של האצבעות: קודם הרמה עם כל האצבעות, ובהמשך אחיזה מדויקת יותר. האחיזות עצמן הודגמו ביד, ולא נשמעו בהקלטה. מתי כל דבר קורה, לפי גילים, נלמד בהמשך הקורס.

אינטגרציה פירושה שילוב, כאן שילוב של תנועות. לפי ההרצאה, זו מילה חשובה מאוד בתואר.

איפה זה תופס אתכם. שני הדפוסים הראשונים מתארים כיוון. צפלוקאודלי הוא מלמעלה למטה, לאורך הגוף. פרוקסימלי-דיסטלי הוא מבפנים החוצה, מהמרכז אל הגפיים. "פרוקסימלי" ו"דיסטלי" יחזרו בהרצאה 2 על החושים, במשמעות אחרת.

בדיקה עצמית

סיימת את הרצאה 1. זה נשמר אצלך.